ראיון עם מר יהודה שגיב –  מופת הרפואה בתהלוכת ספר התורה

רקע:

ליהודה שגיב, איש חביב ומסביר פנים, קשר חם ואדוק עם חב"ד עוד מלפני שנים, בהיותו מנהל בנמל תעופה בן-גוריון פעל ותמך בפעילי חב"ד על מנת שיפתחו ויפעילו דוכן הסברה בנמל התעופה שיקבל ויכוון יהודים בטיסות יוצאות.  בסבר פנים יפות, עם חומר יהודי רלוונטי, תפילין וברכת הדרך.

מכאן ממשיך הסיפור, ומתמקד בזירת הסיפור, נס ציונה.

ליהודה שגיב, המתגורר בסמטת האירוסים, בית בשכנות אליו, מעבר לגדר, ולבית זה עברה לגור לפני מספר שנים משפחה חסידית חרדית, מיותר לציין שהמעבר נראה לא כל כך שייך, מספר יהודה, שהרי השכונה היא לא שכונה "דתית" ודבר רגיל הוא שבשבת "מנפנפים" קצת.. ומה לרב עם משפחה לגור כאן באזור?!

אבל כפי שחלקנו כבר יודעים, אותה משפחה ואותו רב הם משפחת הר-שפר והרב הוא הרב שגיא הר-שפר, שליחי הרבי מליובאוויטש לנס-ציונה, אשר זה לאחרונה (אז) מצאו את הבית הזה, גם בסיפור מיוחד בפני עצמו, ועברו לגור בו.

באופן קצת צפוי הרב החבד"י החדש ומשפחתו לא התלוננו על שום "נפנוף" ואדרבה קיבלו את כולם והסבירו פנים לכל שכן ושכן,

מתוך אמירה נחרצת שאין ענייננו לכפות את רצונותינו על אף אחד.

מה יפה היה לראות, שלא חלף זמן רב והנפנופים כלא היו, דבר שהוסיף לאווירת קדושת השבת באזור.  

עד כאן רקע הסיפור, ועכשיו לחלק הבשרי,

לפני שבועיים, בסוף חודש אלול רגע לפני סוף שנת תש"ע ותחילת שנת תשע"א, בית חב"ד נס-ציונה בראשות השליח הרב שגיא הר-שפר ובתרומתה של הגברת החשובה אסתר גרוסמן, הכניסו ספר תורה חדש לבית כנסת חב"ד 'אור אברהם'.

כמו בכל ספר תורה שמכניסים לבית כנסת, עושים תהלוכה של שירים וריקודים שמחים ביותר בשמחתה של תורה. גם כאן יצאה תהלוכה חגיגית בליווי של אנשים רבים ואישי ציבור ובראש להקת תופים של צעירי ילדי הקהילה, מביתו של רב הקהילה הרב שגיא הר-שפר לעבר בית הכנסת חב"ד ברחוב ביאליק 2.

לתהלוכה היתה תעמולה רבה של פרסום ומודעות רחוב וכן גם בדיוור ישיר,

אך משום מה, למיודענו, מר שגיב, לא הגיעה הידיעה.

וכך, מספר יהודה:

"ישבתי לי בבית ואני שומע מביתו של הרב שגיא קולות של אנשים באים והולכים מדברים שמחים קולות מהולים בהתרגשות ואוירה של קדושה. כעבור זמן אני שומע קולות של תפילה וקדיש מעבר לגדר, עניתי אמן היכן שהיה צריך והרגשתי שמשהו מעניין קורה פה, לפתע אני שומע הכרזת פסוקים אחד אחרי השני ואז אני שומע את קולו של ראש העיר מר יוסי שבו,  החלטתי שאני צריך להציץ.

כעבור פרק זמן ארוך אני מתחיל לשמוע מוזיקה שמחה ומקפיצה וקולות של אנשים וטף מתרגשים וכל זה בדרך אליי…

אני ממהר ויוצא מעבר למפתן ביתי ממשיך ויוצא מהשער ולא יותר, וכך אני מסתכל מהצד על המעמד הכה מרגש ששטף את עיני, יותר ממה שדמיינתי, ראיתי מול עיני. הרגשתי פשוט תחושה מוזרה במובן הטוב של המילה, אפפה אותי תחושת שמחה שמעולם לא חשתי, וללא גוזמא כלל וכלל,

אין לי מילים לתאר את התחושה… האלוקית הזאת…משהו יוצא מגדר הרגיל.

הגוף שלי רעד מרוב התרגשות, ניגשתי לשכנתי שגם רק עמדה מהצד, שיתפתי אותה בהרגשתי והיא הנהנה בראשה ואמרה לי שאיני היחיד שחש בכך.

כאן מגיע הקטע המעניין, הסיבה שלא ניגשתי לעבר הספר תורה היא לא רק ביישנות, אלה שמזה למעלה מעשר חודשים אני סובל מפצע חד ברגלי אשר מייסר אותי רבות, ובעקבות כך הליכתי קשה עליי.

באותו יום לאחר שנרגעתי כבר מהכנסת ספר התורה ושבתי לסדר יומי, הגיעה השעה שהייתי צריך להחליף את התחבושת ברגלי כחלק מהטיפול הרפואי, פתרון אחר לא היה, והרופאים כבר אמרו נואש, ככל הנראה ההצעה היחידה שעמדה על הפרק הייתה, לא עלינו, לקטוע את הרגל בתור פתרון אחרון.

המטפלת שלי כהרגלה הסירה את התחבושות רק שהפעם היא פנתה אליי ובהתפעלות אמרה לי "יהודה, תראה, הפצע .. נסגר" לא האמנתי לה, חשבתי שהיא טועה, כבר עשר חודשים הפצע פתוח ומסב לי צער רב, שום תרופה לא הועילה ופתאום הוא נסגר סתם ככה? לא בבית ספרנו…

הסתכלתי בעצמי, והייתי בשוק, הפצע, אני לא יודע איך – נסגר פשוט ככה,

מייד ידעתי חד וחלק שזה קשור לתחושת ההתעלות שחוויתי כשיצאתי לראות ולהציץ לעבר התהלוכה של הכנסת ספר התורה, "אין לי ספק" מספר יהודה, שהקדושה והשמחה שהיו שם גרמו לנס זה, כן, ממש נס בלי ספק.

על בשרי חוויתי זאת ואני רוצה שכולם ידעו זאת.

לדעתי אחר המעשה המופלא הזה אין לי מה לומר אלא צריך שיהיו הרבה "הכנסות ספרי תורה כאלו" שיביאו לכל העיר טוב כמו לי.

אני רוצה להוסיף ולציין שבעבר כבר היו לי שני מופתים שמימיים עם הרבי מליובאוויטש ומאז אני תומך נלהב בפעילי חב"ד, הן בנתב"ג ובפרט ברב שגיא הר-שפר בעירנו נס-ציונה.

את הסיפור הזה סיפרתי לרב שגיא כאשר בראש השנה הוא בא לבקר אותי ביחד עם בנו אלימלך הר-שפר על מנת לזכות אותי במצוות שמיעת קול שופר,

הרב ובנו התרגשו מהסיפור, ולאחר מכן הבנתי שכבר בדרשה בבית הכנסת למחרת, הרב שיתף בסיפור זה את באי בית הכנסת חב"ד לתפילת ראש השנה."

לפעמים יש כל כך הרבה דברים ששמחה של קדושה עושה ואנחנו לא יודעים,

על דרך מה שכתוב "אין בעל הנס מכיר בניסו", זאת דוגמא אחת ומי יודע כמה יהודים דוגמת מר שגיב ישנם, וכל אחד עם סיפורו האישי באמתחתו.

ואולי גם לנו זה קרה? רק שכחנו… נקודה למחשבה.  חג סוכות שמח!