שאלה בפורום חינוך: הילד מתעקש: לא רוצה ליטול ידיים

תכונה גדולה בכפר. הכול מצפים לאירוע של אהרון החסיד. אין זו הפעם הראשונה שאהרן מזמין את כל תושבי הכפר להתוועדות חגיגית מיוחדת, לרגל שובו מביקור בחצר הרבי.

אהרון הוא יהודי פשוט למדיי, אך חסיד מושבע של אדמו"רי חב"ד לדורותיהם. הוא נחשב אחד מבעלי-הבתים החשובים, בהיותו נדיב גדול, המפזר מממונו לכל מטרת צדקה. ביתו היה פתוח לכל אורח, ושמו הטוב כבעל צדקה ומכניס אורחים נודע בכל העיירות שמסביב.

אהרן ניסה ללמוד תורה, אך לא השיג הרבה. במאמץ רב הצליח במשך ימי חייו לדעת את מסכת ברכות, שלושה פרקי תניא, תהילים וחומש על-פה, ועליהם היה חוזר תמיד.

ידיעותיו הדלות לא גרעו כמלוא נימה מדבקותו ברבי. בליבו בערה אש חסידית יוקדת, אשר נתנה את אותותיה בכל אשר עשה. תפילתו הייתה בחמימות ובהתלהבות, קיום המצוות בהידור רב וברגשי-קודש, וגם יחסו לכל אדם היה ידידותי ומאיר פנים. את כל אלה שאב מביקוריו אצל הרבי כמה פעמים בשנה.

בבואו אל הרבי נהג להיכנס ל’יחידות’, למסור דיווח על מצבו הרוחני, לקבל הדרכה כיצד להתקדם בעבודת ה’, ולבקש ברכה על להבא. כמו-כן הייתה לנסיעתו עוד מטרה עיקרית – לשמוע מהרבי מאמר חסידות.

כל אחד ואחד מהשומעים השתדל לזכור את המאמר ולחזור עליו במקום מגוריו. גם אהרון, כאשר שב מביקורו אצל הרבי, ראה זכות גדולה לשתף את חבריו החסידים ואת תושבי הכפר באווירה המיוחדת ובדברי החסידות שספג ושמע אצל הרבי. לכן נהג להזמין לסעודה זו לא רק את תושבי הכפר, אלא אף שלח עגלות להביא חסידים מהמושבות הסמוכות, וגם מהעיר ניקולייב הקרובה.

לדאבון-לב, לא היה אהרון יכול לצטט ממאמרו של הרבי יותר מהפסוק הפותח, ועוד כמה פסוקי חומש ותהילים שנזכרו במאמר, אך הדבר לא מנע ממנו לחוות ברגש רב את התחושה המיוחדת שבשמיעת מאמר החסידות. לכבוד האירוע לבש את בגדי השבת, ובשעה שחזר על מאמרו של הרבי בער בו להט-קודש של התמסרות, הכנעה והתרוממות חסידית. כשהחל לומר את המילים הראשונות של פסוק הפתיחה, התלהב ברוממות-הנפש, עיניו עצומות ודמעות חמות זולגות על לחייו.

באחת הסעודות האלה סיפר החסיד ר’ שמואל בצלאל, מי היה סבו של אהרון וכיצד נתקיימה בו ברכתו של אדמו"ר האמצעי, רבי דב-בער מליובאוויטש.

סבו של אהרון התגורר בעיר ביעשנקוביץ’, שבה התגוררו עוד חסידים רבים, אולם הפרנסה שם ובערים הסמוכות הייתה קשה מאוד. רבים היו מובטלים, מחוסר אמצעי תעסוקה, וגם בעלי החנויות התפרנסו בדוחק.

רבי דב-בער יזם והכין תכנית מקיפה להסדיר את פרנסתן של מאות משפחות. בעזרת מהלכים וקשרים שהיו לו עם השלטונות הצליח לפעול שהממשלה תקצה ליהודים שטחי אדמה גדולים, שבהם יוכלו להתיישב ולגדל גידולים חקלאיים.

הוא כתב מכתב הצעה לכלל חסידיו, לנסוע להתיישב במושבות החדשות. במכתבו שיבח את עבודת האדמה והעיסוק במלאכת כפיים, והזכיר כי גם אבותינו חיו וניזונו מהמלאכות האלה. המכתב עשה רושם עז על כל החסידים.

סבו של אהרון סבל גם מעניין פרטי כואב. עשר שנים עברו מאז יום נישואיו, ועדיין לא נתברכו הוא ורעייתו בפרי-בטן. כמה וכמה פעמים ביקר אצל הרבי כדי לבקש את ברכתו, להיפקד בזרעא חיא וקיימא, אך הרבי לא השיב לו על בקשתו. בלב שבור היה חוזר מליובאוויטש, והוא ואשתו היו מבכים בדמעות שליש את שתיקתו של הרבי ואת אי-היענותו לבקשתם.

כאשר התפרסמה קריאתו של הרבי, החליטו סבו של אהרון וזוגתו להיות מהראשונים שייענו לה. לא-מעט מהחסידים, ובהם גם בעלי-מלאכה תמימים ופשוטים, התקשו לקבל את הרעיון. קשה היה להם לנסוע להתיישב הרחק מהרבי. רק כאשר הבטיח להם הרבי כי כמה חודשים בשנה יבקר בכל המושבות, נתרצו והתכוננו למעבר מהעיר למושב.

לאחר שהתארגנו היוצאים, הם ונשיהם וטפם ומיטלטליהם, עברו בליובאוויטש, לקבל את ברכת אדמו"ר האמצעי. הקהל היה רב והזמן היה קצר מכדי לקבל את כולם ל’יחידות’, ולכן יצא אליהם הרבי להיפרד מהם ולברך את כולם יחד.

אחדים הצליחו בכל-זאת להתקבל ל’יחידות’, וסבו של אהרון היה אחד מהם. כאשר נכנס לחדר הרבי נפל עליו פחד גדול כל-כך, עד שלא הצליח להוציא הגה מפיו.

פנה אליו הרבי: "האם גם אתה נוסע למושבות?". החסיד לא הצליח לענות, אלא הנהן בראשו.

אמר לו הרבי: "טוב מאוד. שינוי מקום. ייתן לך השם יתברך זרעא חיא וקיימא ותראו בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומתפרנסים מעבודת האדמה".

ליבו הלם בחוזקה למשמע הברכה המפורשת. לאחר שיצא מאת הרבי רץ לבשר לאשתו את הבשורה הטובה, ובלב שמח המשיכו בנסיעתם להתיישב במושבות.

ברכתו של אדמו"ר האמצעי התקיימה בהם, בכמה וכמה ילדים. הם היו בעלי כישרונות פשוטים, אולם יראי-שמים, בעלי צדקה ומידות טובות וחסידים חמים. אחד מהם היה אביו של אהרון.

התוכן באדיבות:

צעירי אגודת חב"ד

© כל הזכויות שמורות