יש שאלה אחת, שמיליוני יהודים שואלים כבר אלפי שנים, יום-יום שעה-שעה: מתי המשיח יבוא?

הראשון שניסה לפתור את השאלה הזו היה יעקב אבינו. פרשת ויחי מספרת על מעמד הפרידה של יעקב מבניו. הוא פותח שיש לו מסר מיוחד לומר: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים".

מסבירים חז"ל, שיעקב רצה לגלות את הסוד הכמוס ביותר בעולם – את קץ הגאולה. אבל משמים עצרו בעדו ולא נתנו לגלות את הקץ.

תארו לעצמכם אדם שחי לפני למעלה מ-3500 שנה, ואומר לילדיו: "דעו ילדים, המשיח לא יבוא בדור שלכם, לא בדור של הבנים שלכם וגם לא באלף השנים הקרובות, הוא יבוא רק בעוד למעלה מ-3500 שנה". האם זה היה מביא לשמחה או עצבות, לתקווה או ייאוש? – בודאי שמידע כזה היה מביא לייאוש גדול, כאשר הילדים יודעים שהגאולה רחוקה מהם מרחק שנות אור.

אם כן, השאלה היא: לשם מה רצה יעקב לגלות את הקץ? וכי רצה לייאש את בניו?!

כנראה שיעקב התכוין לתאריך מוקדם הרבה יותר. בתלמוד (סנהדרין צח) נאמר שיש שני זמנים לגאולה: אם נזכה ונוסיף מעשים טובים, הדבר יזרז את בוא הגאולה מוקדם מהצפוי – "אחישנה"; אולם אם לא נזכה, הגאולה תבוא בזמן הקבוע והמאוחר יותר, "בעיתה".

כאשר יעקב ביקש לגלות לילדים את הקץ, ברור שלא התכוין למשהו שיקרה רק בעוד 3500 שנה ("בעיתה"). יעקב התכוין לזמן מוקדם יותר, בטווח הקרוב של שנים בודדות ("אחישנה"). הוא רצה לאתגר את בניו: "דעו ילדים, יש לכם הזדמנות להביא את הגאולה עוד בדור שלכם, בתאריך מוקדם מהצפוי. בשביל זה תצטרכו להתאמץ, לעשות מעשים טובים מעל ומעבר, לפעול בקנה מידה חסר תקדים, בלי רגע אחד של מנוחה".

אמר הקב"ה ליעקב: הרצון שלך טוב, אבל זה מוקדם מדאי. זה יכניס את בני ישראל ללחץ מוגזם. עדיף שיביאו את הגאולה בקצב שלהם, בתהליך מסודר, בלי לחץ. עדיף שיחוו בעצמם את כל הניסיונות והקשיים של הגלות, וכך ייצאו עם אמונה מחוזקת.

זה היה נכון לפני 3500 שנה, כאשר עדיין לא הגיע זמן הגאולה. אבל היום, לאחר שעברנו את כל הגלויות, ואנו לקראת סוף האלף השישי – לפי כל הסימנים, אנו קרובים לתאריך האחרון של הגאולה. נשארו רק כמה דברים אחרונים להשלים, והדבר תלוי בנו. כל מעשה טוב מהווה צעד נוסף לקראת הגאולה, במהרה בימינו.

מבוסס על לקוטי שיחות כ/228