בדיחה עממית מספרת על הגמון נוצרי, שקרא בספרי ההלכה כי למרות שאסור לשחד שופט יהודי, מותר לשחד שופט גוי. נפגע ההגמון וקרא לרב היהודי. "התוכל להסביר לי מדוע אתם מפלים בין שופט יהודי לשופט גוי?", שאל ההגמון בזעם עצור.

השיב הרב בשלווה: ברירת המחדל של שופט גוי היא שנאת היהודי ושפיטתו לחומרא. לכן מותר לתת לו שוחד, בכדי 'לאזן' את השיפוט ולגרום לו להתייחס אל היהודי בצורה שווה לגוי…

הסיפור הזה יכול לענות על שאלה המתעוררת על בפרשת השבוע. ה' העניש את פרעה בעשר המכות, על אף שהכביד את ליבו שלא ישלח את בני ישראל. אם אין לפרעה בחירה חופשית בנוגע למעשיו – כיצד ניתן להעניש אותו על כך?

כנראה שהקשחת ליבו של פרעה נועדה 'לאזן' את התמונה ולמנוע מצב של 'כפייה דתית'. המכות היו כה קשות, ובדרך הטבע פרעה לא היה מסוגל להחזיק מעמד אחרי מכות כמו אלו, אלא היה מוכרח לשלוח את בני ישראל ממצרים. כדי שיחזיק מעמד גם אחרי המכות ותישאר בידיו בחירה חופשית, נאלץ ה' להקשות את ליבו כדי לאזן את התמונה.

אפשר גם להסביר את העניין מכיוון אחר. לפרעה נשארה בחירה חופשית בכל שלב, אך היא הייתה בחירה קשה. אמנם ה' הקשה את לב פרעה, אך לא מנע ממנו לשלוח את ישראל. לו היה רוצה בכל מאודו, היה פרעה יכול להתגבר על הקושי ולשלוח את בני ישראל.

הסבר דומה נאמר ביחס לדברי חז"ל, שמן השמים לא נותנים לאדם לחזור בתשובה במקרים מסוימים, כמו אדם שאומר "אחטא ואשוב". אין הכוונה שלוקחים ממנו את האפשרות לעשות תשובה, אלא רק שמקשים עליו. אם יתאמץ באופן מיוחד, יוכל בכל מקרה לחזור בתשובה.

כך או כך, בחירה חופשית מהווה אחד מיסודות האמונה. אדם לא "נולד צדיק" ולא "נולד רשע", אלא הבחירה נתונה בידיו. לפעמים הבחירה קלה, אולם לפעמים הבחירה קשה והיצר מושך את האדם בכוח לכיוונים שליליים. ובכל זאת האדם הוא זה שיחליט בסופו של דבר לאן לפנות, לטוב או לרע.

הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין היה משגיח רוחני בתלמוד תורה 'עץ חיים'. יום אחד ניגש אליו ילד, הגיש אגרוף קמוץ ושאל: "האם הפרפר שבידי חי או מת?". הילד תכנן כי אם הרב יגיד 'חי', ימחץ את הפרפר למוות; ואם ישיב 'מת', יפתח את האצבעות והפרפר יעוף לחופשי.

השיב רבי אריה: "הבחירה בידיך"!