מספרים על מלך שהפליג עם פמלייתו באונייתו המלכותית בלב האוקיינוס ובהגיע האוניה למקום השורץ כרישים טורפים, הכריז המלך, מי שירד אל המים ישחה מעט וישוב אל האוניה, אמלא את כל משאלות לבו אף מעבר לחצי המלכות. כל אחד ממשרתי המלך הביט בחברו, אף אחד לא העז לסכן את חייו ולו גם בתמורה לנדיבות מופלגת שכזו. לפתע נראה אחד המשרתים כשהוא קופץ אל המים ושוחה בהם בעוז. מיד לאחר שעלה אל האוניה, ניגש אליו המלך ושאל אותו: מה תבקש ממני ואמלא מיד את משאלתך. המשרת ענה/שאל, כל משאלתי היא, לדעת מי דחף אותי אל המים . . .

בני אדם עסוקים לעיתים כל שעות היממה בחיפוש אחרי גורם בלתי מוסבר לקשיי היום יום, הם יאשימו את כל העולם בכישלונם, הם לעולם לא יעמדו מול המראה של עצמם. במקום להשקיע מעט חשיבה מעמיקה ולאתר את מחוללי הקושי ובהמשך אף להתמודד איתו כראוי. העיסוק המתמיד בחיפוש גורם סמוי כלשהו מונע מהם להגיע אל מחולל התופעה. הרצון המתמיד להסתתר מאחורי קו אופק בלתי נראה הינו לרוב תוצר בלתי נפרד של בריחה מהמציאות וחוסר יכולת להתמודד מול אמת מוכחת. הכניסה אל מרכז הבמה נעשית שלא מרצון ומסומנת לאורך כל הדרך ככורח בלתי רצוי.

השילוב של נטיות ברחניות אלה עם חיי היום יום הינו אומלל למדי, אם בשנות הילדות עסקינן, הרי שיהא זה ילד נרגן תמידי, תמיד לא טוב לו , הכל צבוע מול עיניו בצבעים קודרים, אין בהיר יותר מאפור כהה. . . ואם במבוגר העניין, הרי שמכל דבר הוא יפיק את תסמונת 'לא אני אשם' או את החיפוש האובססיבי אחר הדמות המסתורית העומדת מאחורי כישלונותיו. החברה אינה ששה לקבל דמות שכזו אל תוך שורותיה, אולם מה יעשה בן הזוג וזו מתנת חלקו בזה העולם, האם יהיה עסוק באופן מתמיד בתיקונו של עולם או שיניח לו . . . ?, על רקע זה נעים וזעים אמות הסיפים בבתים רבים.

לא כולם בשלים לקבל את השונה ולסייע לו בהתאם לכלי הקיבולת שלו, רבים מצמידים תווית או פרשנות מוטעית למנהגיו של הזולת ואין הם מנסים להועיל לו, הם עסוקים יותר בעצמם ובמטרד העומד מולם, כך ככל שירבו התגובות הבלתי נעימות, ילך מיודענו וישתבלל בתוך עצמו, ילך ויתכנס עד כי לא נדע כי בא אל קרבו. לשנות, הוא לא ישנה וללמוד ולהפנים דרכי התנהגות מקובלות בוודאי שהוא לא ילמד.