בס"ד

מה עושים כשהילד בן 6 כל הזמן כועס אבחנו אצלו סף תסכול נמוך. כשלא מצליח במעשיו צורח, לא יודע לבקש עזרה, אני מסבירים לו שבשביל זה אנחנו כאן ומה שקשה לו נעזור אבל תמיד מנסה בכוחות עצמו ושנכשל לוקח זאת מאוד קשה!.

מה עלינו לעשות כתגובה ראשונית? אני מודאגת איך יסתדר בכיתה א'? עוד בעיה, הוא כל הזמן מנסה להשתלט על אחותו שקטנה ממנו בשנתיים מכניס לה אוכל לפה בכוח דוחף אותה לעשות בכוח דברים.. מי למד לעשות כך אין לו מודל לחיקוי ודוגמה אישית כזאת מאיתנו בבית. ניראה על פני השטח שהוא מאוד כועס עליה ומחפש כל הזמן להעניש אותה, היא בוכה ומתוסכלת מכך,

איך עליי להגיב כשאני רואה זאת?

תשובה:

שלום,

ראשית, מאוד חשובה לצורך העניין תגובתכם.

הילד מצלם את תגובתכם ומתנהג בהתאם לה כל העת.

אל תנסו להרגיע אותו כשהוא כעוס ועצוב. הניחו לו להירגע ולאחר מכן, אמרו לו כי טעויות עלולות להיות אצל כל אחד, אף אחד אינו חסין בפניהן. שדרו לו כי הדבר אינו בכלל אסון. אולם חלילה לא להגזים בדרך זו.

נסו לאתגר אותו על ידי משימות קצרות מועד וקלות לביצוע במדרג קושי עולה ככל שהוא מצליח לבצע.

ככל שתאמינו בו, כך הוא יפתח יכולת עמידות גבוהה יותר. 

בנוגע לבעיה השניה. ישנם צמתים בהם הורים מתמודדים עם הרצון העז להביע עמדה ודעה בכל מחיר, לנתב ולהוביל ובכלל להיות בעניינים.

אולם לעניות דעתי, אין טוב יותר מלאפשר לילדים להתמודד בכוחות עצמם ולהתחכך עד גבול מסויים, גבול של דברים אשר עלולים להזיק ולפגום בנפש הילד.

עדיף שתעצימו את הילדה בנפרד, הראו לה כי אין דעתכם נוחה מהתנהגותו של אחיה.

תהיו שם כדי להשגיח שאין הדברים גולשים מגבולות הטעם הטוב והפעילו שיקול דעת מתי להתערב ומתי עדיף שלא להתערב.

בהצלחה.