הוא רצה לפגוש את הרבי מיד, אך ידע שיהיה עליו להמתין עד שהגבאים יקבעו את תורו. מה עשה? באותו יום יצא המגיד לבית-מדרשו, לרגל שמחה. ר' משה החליט לנצל את ההזדמנות, והסתתר ליד דלת חדרו של הרבי.

עם שובו של הרבי, יצא ר' משה ובקול שבור מהתרגשות תיאר בקצרה את מצבו.

הרבי הביט בו בעיניים טובות ואמר לו: "שכור לך בית-מרזח וה' ישלח לך פרנסה בהרחבה". ר' משה התפלא מאוד. כיצד יוכל לשכור בית-מרזח כאשר אין עמו פרוטה. הוא אמר זאת לרבי, אך המגיד חזר על דבריו ופטרו לשלום.

קיבל ר' משה את דברי הצדיק באמונה שלמה. הוא ניגש אל העגלון הראשון, היוצא לעיירה סמוכה, וביקש להתלוות אליו. כששאל ר' משה את העגלון כמה תעלה לו הנסיעה, נקב העגלון בסכום נמוך מאוד, ור' משה ראה גם בכך סימן מלמעלה.

העגלון הביאו למרכז העיירה. שם עמד בית ולידו היו חונים העגלונים מהאזור. התברר לר' משה שבית זה היה פעם בית-מרזח, ובעלי הבית היו מתגוררים בקומה השנייה. לאחר מותם פשטה שמועה שבבית הזה שוכנות רוחות רעות, ומאז הבית עמד בשיממונו, ורק העגלונים מצאו בו מקום מנוחה.

מיד החליט ר' משה לשכור את הבית. העגלונים פרצו בצחוק ואף הפחידוהו בסיפורים על אירועים מבהילים שאירעו על-ידי הרוחות. ר' משה עמד על דעתו, ואז הפנו אותו אל הפריץ המקומי.

הפריץ הופתע למשמע בקשתו המוזרה של היהודי העני. הוא שאלו אם אינו חושש לסכן את חייו. ר' משה השיב נחרצות: "אינני פוחד. בטוח אני בה' שישמרני מכל רע".

אמונתו החזקה ותשובתו האמיצה נשאו חן בעיני הפריץ, והוא החליט לתת ליהודי את בית-המרזח, ואף לדחות את דמי השכירות לשנה הבאה, ומלבד זאת אף הלווה לו סכום הגון לקניית יין-שרף.

ר' משה, שידע כי נפתחו לפניו שערי הברכה, העביר את כל בני משפחתו לבית שמעל בית-המרזח. לאחר שנים של שיממון שב ונפתח בית-המרזח לציבור, והפעם בניהולו של ר' משה. רווחיו גדלו והלכו עד שנתעשר עושר רב.

ר' משה נהפך לידידו של הפריץ. זה נתן בו אמון מלא וחיבבו מאוד. עם הזמן מינהו הפריץ למנהל כל אחוזותיו.

לפריץ היה מנהל לא-יהודי, שלא ראה בעין יפה את הצלחת היהודי ושנא אותו על כך. הוא חיפש הזדמנות לנקום ביהודי, וההזדמנות באה. זה היה כאשר הטיל הפריץ על היהודי את המשימה החשובה של קניית השוורים ביריד השנתי, דבר שהעלה במיוחד את חמתו של אותו מנהל, מכיוון שזה היה תפקידו שלו בכל שנה.

המנהל ידע כי לצורך קניית השוורים צייד הפריץ את היהודי בסכום גדול מאוד. הוא פנה אל שלושה מחבריו, שהתמחו במעשי שוד, והציע להם עסקה טובה. "היהודי ודאי ייאלץ לעבור ביער הגדול, בדרכו לעשות את עסקת השוורים", אמר להם המנהל. "עליכם לטפל בו כראוי, לקחת את כספי הפריץ שעמו, ולחלוק זאת בינינו שווה בשווה". השודדים התלהבו מהרעיון ויצאו חרש אל היער.

ר' משה, שראה כי הברכה שורה אצלו בזכות הרבי, החליט לסור למזריטש אל המגיד ולקבל את ברכתו קודם צאתו ליריד.

קודם שר' משה הגיע ציווה המגיד להודיעו כי הרבי הורה שלא להכניסו עד שיקבל הוראה מפורשת. ר' משה נדהם לשמוע מפי הגבאים כי אינו יכול להיכנס. הוא לא ידע מה לעשות. היריד מתקרב, ואם יחמיץ את העסקה יקצוף עליו הפריץ מאוד.

בסופו של דבר החליט כי יהיה מה שיהיה, היא לא ימשיך בדרכו עד שיזכה לראות את המגיד ולקבל את ברכת הדרך. באין ברירה החל לערוך חשבון-נפש, שמא אינו ראוי להיכנס לחדרו של הצדיק, ועליו לתקן את עצמו.

עברו ימים אחדים ובינתיים הגיעו ימי היריד לסיומם. יום אחד נאמר לר' משה כי הרבי מבקש לקרוא לו. מיד נכנס אל הרבי. הוא סיפר למגיד על מטרת נסיעתו, אך העיר כי עתה, כשנסתיים היריד, אינו יודע כיצד ישוב אל הפריץ ריקם.

הרגיעו המגיד: "לך לדרכך, את עסקת השוורים לא החמצת, סע ועשה את העסקה בהצלחה רבה".

גם הפעם לא היסס ר' משה ונסע כדברי הרבי. למרבה הפלא, סוחרי השוורים אכן עדיין היו שם, והעסקה נחתמה לשביעות רצון כולם.

שובו של ר' משה עורר תדהמה עצומה בלב המנהל הלא-יהודי, שהיה בטוח כי היהודי ביטל את תכניתו, והנה עתה שב ועמו עדר שוורים. חבריו השודדים, שפגשו אף הם את ר' משה בבית-המרזח, לא יכלו להסתיר את תימהונם, עד שגָלוּ את אוזנו של ר' משה על תכניתם הזדונית. הם סיפרו לו כי המתינו ביער עד בוש, וכשעברו ימי היריד עזבו את המקום בפחי-נפש.