בפרשת פקודי, משה ואיתמר הכהן יחד עם בצלאל ואהליהב, מונים ומסכמים את התרומות ומשייכים אותם למלאכות השונות. הזהב – לציפוי הארון ובניית המנורה, השולחן והמזבח הפנימי. הכסף – לאדני המשכן, אדני הפרוכת, ווי העמודים, ציפוי ראשיהם וחישוקיהם.  הנחושת – ליציקת אדני פתח אוהל מועד, ציפוי מזבח החיצון ובניית כליו, אדני קלעי החצר ויתדות המשכן. חומרי הצמר והטוויה – לכיסוי כלי המשכן במסעות, ולבגדי הכהונה.

מגיע היום הגדול, ראש-חודש ניסן, משה רבנו מקים את המשכן ומציב את כל כליו במקום המיועד להם.

עם הקמתו של המשכן נתמלא ייעודו "ושכנתי בתוכם",   וכמו שמתאר הכתוב: "ויכס הענן את אוהל מועד, וכבוד ה' מלא את המשכן". הימצאותו של הענן על המשכן, סימנה לבני ישראל את המשך חנייתם במקום. ובהעלות הענן מעל המשכן, ידעו ישראל כי עליהם לפרק את המשכן ואת המחנה כולו ולצאת למסע נוסף בעקבות עמוד הענן.