שאלה: מה משמעותו של פסח שני בימינו ומה עושים בו?

תשובה: בזמן המקדש, מי שלא הקריב קרבן פסח במועדו (בערב פסח, י"ד בניסן), היה חייב להקריבו בי"ד באייר. לכן היום הזה נקרא 'פסח שני'. היעב"ץ מציין שפסח שני נקבע ביום זה (אף שכדי להיטהר דיי בזמן קצר בהרבה) מכיוון שבני-ישראל אכלו מהמצות של פסח מצרים עד ליל ט"ו באייר, כך שהקדוּשה ההיא נמשכת עד לילה זה.

לכאורה יום זה הוא חג רק למי שהקריבו בו את הקרבן, ולא לכלל ישראל, אך ב'מגילת תענית' (ברייתא מתקופת בית שני ובה מצויינים תאריכי-שמחה, פרק ב) מוזכר "פיסחא זעירא, דלא למספד ודלא לאתענאה" [=פסח קטן, שלא להספיד ושלא לצום בו].

בשולחן-ערוך וברמ"א (סימן קלא) נשמט תאריך זה מרשימת הימים שאין אומרים בהם תחנון, כנראה מפני ההלכה שאחרי החורבן "בטלה מגילת תענית", אך הפוסקים הספרדים ורוב הפוסקים האשכנזים הזכירו שאין לומר בו תחנון, כמו בתאריכים אחרים שהוזכרו במגילת תענית (ויש שהוכיחו מהגמרא שגם אחרי החורבן זה יום שמחה). כמו-כן אין אומרים בו 'צידוק הדין' ואין מקימים בו מצבה. האשכנזים אומרים בו 'למנצח… יענך'.

ראוי ללמוד ביום זה את פרשת היום (במדבר ט,ט-יב) והלכותיו (תקציר מהן מופיע במסכת פסחים צט,א).

מנהג ישראל לאכול מצה בסעודת היום, זכר להקרבת הפסח (שהייתה ביום, והיא העיקר), אף שאכילת פסח שני הייתה רק במוצאי היום – אור לט"ו באייר. אך היו גדולים שנהגו לאכול מצה גם (או רק) במוצאי היום. ויש שלא נהגו בזה כלל.

אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש כתב: "פסח שני עניינו – שאין 'מקרה אבוד'. תמיד אפשר לתקן. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה, ואפילו 'לכם', שהדבר היה ברצונו – בכל-זאת אפשר לתקן".

מקורות: פסחים צב,ב. ר"ה יט,ב. חולין קלט,ב. שדי חמד, שו"ת דברי חכמים סו"ס נז. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב סי' ריד. בין פסח לשבועות פ"ז, ונטעי גבריאל, פסח ח"ג סי' נז, וש"נ. לוח 'היום יום'. לוח דבר בעתו.