עשרה בטבת הוא היום המזכיר לנו את אבלנו ממצור ירושלים, ראשית חורבננו הגדול, חורבן בית-המקדש, שאותו אנו מבכים בתשעה-באב.

האויב צר תחילה על ירושלים (בעשרה בטבת), ולאחר כך, פרץ את חומותיה הבצורות, עד שלבסוף החריב את העיר ואת בית קדשנו- את בית-המקדש.

לכן ימי אבל לדורות הם לנו שלושת ימים אלה : עשרה-בטבת (תחילת המצור) שבעה עשר בתמוז (פריצת החומה) ותשעה-באב (חורבן העיר והבית). בימים אלה אנו צמים ואומרים סליחות וכן אנו משתדלים לתקן את הגורם שגרם לחורבן : "ומפני חטאינו גלינו מארצנו"- לחזור בתשובה ולחדול מהחטא.

עשרה כטבת, יום תחילת המצור, צריך וגם חייב ללמדנו רבות בחיינו היום-יומיים.

מהו בעצם, מובנה של מילה זו ששמה "מצור"?

אויב הצר על העיר, אינו נותן כל אפשרות גישה לעיר הנצורה. לא לחיל ותגבורת ולא ללחם ומים.

אמנם בראשית ימי המצור, כמעט שלא נרגש בעיר הנצורה כל שינוי. הכל שקט ושלו, תושבי העיר לא ירגישו את החגורה המתהדקת מסביכם, משל היו שקועים בתרדמה, אולם כאשר נמשך המצור זמן רב, וצעדים ממשיים להשתחררות מהאויב אינם נעשים, הולך ונחלש כח העיר הנצורה, עד שהאויב מרגיש שכבר יש בכחו לפרוץ את חומות העיר וללכדה.

וכך גם באדם עצמו:

האדם נמשל לעיר קטנה, שהאויב ערמומי וקשה, בעל תחבולות, מתנכל אליה תמיד. הלא הוא היצר-הרע, וכמאמר שלמה המלך בקהלת (ט, יד) "עיר קטנה ואנשים בה מעט, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים וכו' אשר הכוונה היא למלחמת האדם (עיר קטנה) עם היצר (מלך גדול).

אם האדם הוא בעל אופי חזק, נמשל הוא למבצר מבוצר היטב שהשונא לא יוכל לו, וגם לא ינסה, לכבשו בהסתערות גלויה ובהתקפה ישירה, אלא יחרוש מזימות באי אלו אמצעים מלחמתיים ינסה לכבשו.

היצר הרע לא יבוא לאדם זה במישרין לשדלו, או לפתותו, למעשים רעים, לעשות חטא ועון, בידעו שכך לא יצליח ללכדו ברשתו. הוא ינסה להתיש את כחו על ידי "מצור" שיערוך עליו: לנתקו מסביבה יהודית, מבית-המדרש, מן הישיבה וכו', מקום שהוא יכול לקבל שם תוספת כח רוחנית.

ולכן על האדם לעמוד תמיד על המשמר ולא לתת להחליש את כוחותיו הרוחניים .

לשם כך מלמדים אותנו חז"ל (חכמינו זכרונם לברכה): "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש". אם היצר הרע נטפל אליך ומנסה ללכדך ברשתו, משכהו מיד לבית המדרש. סכל את מזימותיו מתחילה, אל תתן לו לפרוץ את קוי ההסגר,שעל ידי כך הוא מתנכל לסגור בעדך את אפשרויות ההתעצמות, ואחר כך לדכדך לגמרי.

עשרה בטבת הוא, אם כן, לא רק יום המעורר רגשי תשובה כלליים, אלא באותו יום צריך כל אחד ואחת מאתנו לעשות לעצמו דין וחשבון, לעשות את החשבון האישי- הפרטי, מה מצבו נוכח ה"מצור" של היצר הרע, וכיצד יוכל להתגבר עליו.