תשובת הרב:

התורה אסרה אופנים מסויימים של ערבוב במיני החי והצומח, וזאת לשם שמירה על הסדר שהטביע הקב"ה בעולמו. הדרגה החמורה ביותר בכלאי הצומח היא 'כלאי הכרם', שכל הצומח מהם אסור בהנאה.

אסור לזרוע ירקות או קטניות תחת נוף הגפן, תחת הקנים שהיא מודלה עליהם ואף תחת החבלים המתוחים לשם המשך גדילתה. אם כל הגפן גדלה לכיוון אחד בלבד, מותר לזרוע בכיוון הנגדי, ובלבד שיישמר מרחק של שישה טפחים מן הגזע.

בין מיני אילנות – אילנות-פרי או אילנות-סרק – או בין אילן (חוץ מגפן) וירק – אין צורך להרחיק כלל.

אסור לזרוע שני מיני ירקות ביחד, אלא יש להרחיק בין מין למין טפח וחצי (ההרחקה מתייחסת לנקודות הזריעה). אולם בין מיני קטניות (ובין קטניות לירקות) דרושה הרחקה גדולה יחסית, ועל כן יש להקים ביניהם גדר-רשת בגובה עשרה טפחים (ויש פתרונות נוספים, שבהם כדאי להיוועץ ברב מוסמך).

מיני זרעים שאין נוהגים לזורעם, או כאלה הראויים רק להרחה בלבד, למטרות רפואיות, כמו גם בפרחי-נוי – אין בהם משום כלאיים. לעומת זאת, בזרעים המשמשים למאכל בהמה – יש להחמיר.

שיעור ה'טפח', כידוע, לפי מנהג ארץ-ישראל הוא – 8 ס"מ, ולמנהג חו"ל – 9.6 ס"מ.

מקורות: רמב"ם הל' כלאיים פ"א ה"ד וכס"מ, ופ"ה הי"ח. שו"ע יו"ד סי' רצד, רצו, רצז. חזו"א כלאיים ס"א ס"ק יב-יד. וראה ספר החינוך מצווה סב.
(264)