בזוהר הקדוש נאמר, שחסידים הראשונים לא היו ישנים בליל שבועות והיו עוסקים בתורה ואומרים: "בואו לנחול מורשה קדושה לנו ולבנינו בשני העולמות".

האחרונים נתנו טעם למנהג, לפי האמור במדרשים, שבלילה שלפני קבלת התורה בהר-סיני ישנו בני ישראל שינה ערֵבה, והיה הקב"ה צריך לעוררם על-ידי הקולות והברקים.

בספרות החסידות מוסבר, שהדרך לקבל את התורה אינה על-ידי התרחקות מהעולם (שינה), אלא על-ידי שעובדים עם הגוף והעולם ולקרבם לתורה. ואכן, פשט המנהג בכל תפוצות ישראל להיות ערים כל ליל שבועות בלימוד התורה.

ראוי לכל אדם, גם לתלמידי-חכמים, לומר בציבור את סדר ה'תיקון' הנדפס, שנתקן על-ידי גדולי ישראל – מרן הבית-יוסף וחבריו, והושלם והונהג על-ידי האר"י ז"ל והשל"ה, ובו קטעים נבחרים מכל פרשיות התורה, ומכל ספרי הנביאים והכתובים, וכן משישה סדרי משנה (יש המדלגים על המשניות), סדר תרי"ג מצוות בקצרה, וקטעים מספר-יצירה ומספר הזוהר.

זו הכנה אמיתית לקבלת התורה, באמירת האותיות הקדושות שבה, השוות לכל-נפש מישראל "כאיש אחד בלב אחד". וכן כתבו השל"ה, החיד"א והבן-איש-חי, וכן נהג החת"ם סופר, וגם המהרי"ץ (מרבני תימן) הפליג בסגולות שבאמירת התיקון.

ומכל-מקום, מי שחשקה נפשו לעסוק בשקידה בגמרא וכדומה, אין למונעו מכך. והיו קהילות בליטא שנהגו בזה. אך במקום שהציבור אומר 'תיקון', אין לפרוש ממנו ואין להעדיף לימוד אחר.

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות