מעשה ברבי יהונתן איבשיץ, שבהיותו עלם צעיר, שמע המלך מחכמתו ופקחותו הרבה, ושלח ובקש שיבא אליו. כאשר הגיע רבי יהונתן, ביקש המלך, שלא יודיעו לו היכן חדרו נמצא, אלא יסתובב לבדו בארמון עד שיגיע אליו. כאשר הגיע מהר מאד רבי יהונתן אל המלך, שאל אותו, מנין ידעת היכן נמצא חדרי? השיבו רבי יהונתן, שאלתי את אנשי הארמון היכן הוא חדרו של המלך, וכך הגעתי. אמר לו המלך, ואילו אחד היה אומר לך, לך ימינה, והשני היה אומר לך לך שמאלה, מה היית עושה? אמר לו, הייתי שואל אדם שלישי, ועושה כדבריו, שהם דברי הרוב. אמר לו המלך, אם כן, שאתה שומע בקול הרוב, מדוע אינך מאמין בדת הנוצרית, הרי אנו הנוצרים רבים הרבה יותר מכם היהודים, ואם כן עליך להמיר את דתך לדתינו! 

ענה לו רבי יהונתן, אדוני המלך! עתה, שהנני רואה את כבוד אדוני המלך יושב על כסאו בבגדי מלכות, הרי אפילו אם יבאו כל העולם כולו ויאמרו לי, אין זה מקומו של המלך, הרי לא אשמע בקולם, אף אנו, עם ישראל, שקבלנו את תורתינו הקדושה, עיננו הרואות את כבוד ה' מדבר מתוך האש "אנכי ה' אלהיך", ואם כן בודאי שאין לנו אלא מה שעיננו רואות.