ידוע האמור בכתבי האר"י-ז"ל הקדוש, ששמו של אדם הוא "צינור החיים, המחבר את הנשמה עם הגוף". לכן נמנעים מלשנות שם, אלא למי שאין לו שם יהודי כלל (אף לא שם לועזי המקובל בקהילות ישראל).

כמו-כן משנים שם לחולה שנמצא במצב מסוכן, כי "שינוי השם קורע גזר-דין". גם אז רק מוסיפים לו שם לפני שמו הקודם (למשל אם היה שמו יעקב, קוראים לו "חיים יעקב").

נוסף על כך יש לזכור שעל-פי-רוב נקראים על שם סבא או גדולי-ישראל, והשם הוא קשר עם שלשלת הדורות, שמסרו נפשם על התורה והיהדות. לכן אין למהר ולהחליף שם, ובהחלט ראוי להסתייג מה'אופנה' החדשה שאנשים בלתי-מוסמכים מציעים 'תרופת-פלא' לכל בעיה – לשנות שם, לפי 'הבנתם' בענייני קבלה.

לבעיה שמציג השואל פתרון פשוט – להישאר עם השם המקורי, שבו יעלה האיש לתורה ובו ישתמש לבקשת ברכה, לרישום בכתובה וכדומה, ובמקביל לאמץ שם לשימושים יום-יומיים. שם כזה נחשב כינוי בלבד, ואינו בבחינת שינוי השם (לצורכי גט יש חילוקי-דינים אם חובה לציין גם את הכינוי, אבל לא לשימושים אחרים).

עם זה, האדם יכול לשנות את שמו. הרבי מליובאוויטש כתב: "הובא בפוסקים ראשונים ואחרונים, שהאדם – בעל-הבית על שמו, ובאם משנה אותו… נעשה זה שמו לכל הפרטים".

דרך השינוי היא, שיעלה לתורה בשמו החדש ויברכוהו אחר-כך בשם זה (בלבד) שלוש פעמים. מובן שעליו להשתדל שסביבתו, ובפרט הקרובים אליו, יקראו לו בשם זה בלבד (החתימה חשובה פחות לעניין זה).