תשובה: במצווה זו כמה וכמה פרטים. בנוגע לאדם עצמו המצווה מתחלקת לשני חלקים: א) לנצל כל רגע אפשרי ללימוד תורה. ב) לשאוף להשיג את היעד של ידיעת (=להבין ולזכור את) התורה שבכתב ושבעל-פה כולה.
בחלק הראשון – כל יהודי חייב לקבוע לו עיתים ללימוד תורה ביום ובלילה. עדיף שהלימוד יהיה במסגרת של ישיבה, כולל או לפחות בית-כנסת. גם מי שזמנו דחוק ביותר חייב למצוא לפחות כמה דקות בכל יום ללימוד התורה. נוסף על כך יש לנצל ללימוד תורה כל זמן פנוי, כגון בעת נסיעה, בהמתנה בתור וכדומה.
בחלק השני – יש להתייעץ עם תלמיד-חכם כדי לקבוע סדר עדיפות ואת חלוקת הזמן בין התחומים: מעט תנ"ך, הלכה למעשה (כגון: הלכות תפילה, ברכות, שבת ומועדים, כשרות, טהרה) – כל אחד ואחד לפי מצבו ועיסוקיו. כמו-כן חשוב להקדיש זמן ללימוד מוסר וחסידות, המעוררים ליראת שמים ולקיום המצוות. ככלל, יש להעדיף את "מה שליבו חפץ".
חשוב ללמוד עם חברותא, או להשתתף בשיעור קבוע, דבר שמחזק את הקביעות ואת רמת הלימוד.
האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש כתב: "חג השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכול לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת-שמים, וכן להתעסק בתשובה בהנוגע לתורה, באין מפריע משטן המקטרג, כדוגמת זמן התקיעות בראש-השנה ויום הקדוש דצום הכיפורים".
מקורות: שו"ע אדמו"ר הזקן, הל' ת"ת פ"א, ה"ד-ה. פ"ב, ה"ח-ט. פ"ג, קו"א א. פ"ד ה"ד, ו. 'היום יום', ד' סיוון.