לפני כמה חודשים ערכה הגב' סוזן רודריגז-פריירה שיפוץ מקיף בביתה, באמסטרדם שבהולנד. בקיר הפנימי של הכניסה לבית נחשפה תגלית: נרתיק מזוזה ובו מזוזה קטנה. חיפוש מדוקדק הוביל לחשיפתה של עוד מזוזה. המזוזות הוסתרו היטב בימי השואה, כדי שהנאצים לא יבחינו בהן.

הגב' סוזן היא יהודייה, ששורשיה במשפחת אנוסים מפורטוגל. בשנים האחרונות היא מתעניינת בהיסטוריה של משפחתה, וכך ידעה היטב מהי מזוזה. בעקבות התגלית ערכה מחקר פרטי, וגילתה שברחוב שלה גרו בתקופת השואה מאות יהודים. רק מעטים מהם ניצלו.

ד"ש מהבית של סבא

ממסמכים רשמיים שמצאה למדה, כי בביתה התגורר בימי המלחמה איש-עסקים יהודי ושמו יוסף טלפלקרויר. בבית השכן התגורר רב הקהילה, הרב בנימין-ישראל ריקרדו. היא הוסיפה לחפש ואיתרה אדם ששמו בנימין ריקרדו. הוא אמר לה שהוא אכן נכדו של הרב וקרוי על שמו.

דרכו הגיעה אל הגב' מרים חנינה ממושב אבן-שמואל, שמצד אביה היא נכדתו של טלפלקרויר ומצד אמהּ נכדתו של הרב ריקרדו. "מעולם לא חלמתי לקבל פנייה מהבית של סבא בהולנד, בוודאי לא מכיוון כזה", היא אומרת בריאיון ל'שיחת השבוע'. "אני נולדתי שלושה חודשים אחרי השואה, בביתה של מריה איפס, רופאה הולנדית וחסידת אומות העולם, שהסתירה את הוריי בשנות המלחמה. אבא היה לוחם במחתרת, והוא נפטר לפני כמה שנים בארץ".

המזוזה חזרה למקומה

סוזן ומרים התכתבו בדואר האלקטרוני, ולפני כמה שבועות נסעה הגב' חנינה להולנד ופגשה את סוזן בביתה. לאחר סיור שערכה לה בביתו של סבהּ, העניקה לה את המזוזות ההיסטוריות. "אין לי מילים לתאר את הביקור. זה היה מרגש ועוצמתי גם יחד", מספרת מרים. "עצם המחשבה על המאמצים הגדולים שעשתה סוזן כדי להגיע אליי ולהחזיר לי את המזוזות של סבא – ריגשה אותי שוב ושוב".

בעלה של מרים, חיים, סופר סת"ם בהכשרתו, בדק את המזוזות ומצא כי אחת מהן, הגדולה, כשרה, והשנייה, הקטנה, פסולה. הקלף הגדול חזר למקומו המקורי בדלת הבית ההולנדי. את הקלף הקטן, שנמצא פסול, תרמו השתיים לארכיון בית לוחמי הגטאות.

פרוייקט הנצחה

הסיפור איננו מסתיים כאן. מספרת מרים: "הגב' סוזן סיפרה לי שבעקבות גילוי המזוזות, פתחו דיירי הרחוב, שבעבר היה מאוכלס יהודים, במבצע מיוחד לאיתור שמותיהם של תושבי הרחוב בימי השואה. הם הקימו אתר מיוחד להנצחת הנספים. אני עצמי נחשפתי בפעם הראשונה לקורותיהם של עוד קרובי משפחה שהתגוררו ברחוב ונספו בשואה".

מרים מעולם לא ראתה את סביה וסבותיה, אבל היא מחוברת למסורתם. "אני מרגישה שקיבלתי מהם מסר. הדור הצעיר צריך לראות כיצד הסבים שלנו המשיכו את החיים היהודיים למרות הפחד והחשש מהנאצים, עד כדי הטמנת מזוזה בתוך הקיר", היא אומרת.