שלום וברכה !

לאחרונה יצא לי לראות מספר פעמים את אותו מחזה, בתחילה נהנתי מעצם הרעיון מבלי שיחסתי אליו משמעות מעבר לכך שהמחזה שיעשע אותי , אך בשבוע האחרון כשראיתי מחזה זה שוב התחלתי להבין שזה לא סתם אלא אפשר ללמוד מכך הוראה בעבודת ה', כתורת הבעש"ט שלכל דבר יש מטרה ואפילו לעלה קטן שנופל על הארץ…

על מה אני מדבר ?

אצלנו באודסה יש מנהג לשוטרי התנועה (אגב הם נראים כמו הקוזאקים מהסרטים) שאם רכב חונה במקום שאסור לחנות בו, לא רושמים דו"ח כמו בארץ, אלא 2 שוטרים ניגשים למכונית, 1 עומד דרוך עם אלה שלופה ביד, והשני ניגש למכונית ומפרק בעזרת מכשיר זעיר את לוחית הזיהוי, הנהג שרוצה לקבל את לוחית הזיהוי חזרה, עליו לגשת למשטרה (כי בלי הלוחית לא יוכל לנסוע ברכב) ותמורת קנס סימלי (300 גריבנא) מקבל חזרה את לוחית הזיהוי.

התבוננתי בסיפור השולי לכאורה והגעתי למסקנה שאם נעמיק ניתן לסיפור הזה מימד אחר לגמרי :

כולנו נוסעים בכביש (בדרכנו לגאולה) יש לנו נתיבים שרק בהם עלינו לנסוע ורק בהם מותר לנו לחנות, דהיינו יש את הדרך שרק בה ניתן להגיע אל היעד שהוא החיבור עם קדושה ואלוקות, אך כדי שהרכב יוכל לנסוע בכביש הוא חייב את לוחית הזיהוי שלו – היהודי חייב לדעת את זהותו שהוא בנו היחיד של מלך מלכי המלכים, ורק עם יש עליו את הלוחית הוא יכול להתקדם. אך כשהיהודי חונה במקום אסור – כשהיהודי סוטה מהדרך הנכונה, ראשית הוא שוכח ומאבד את לוחית הזיהוי שלו ואז הוא לא יכול להמשיך לנסוע, הוא חייב ראשית להחזיר את לוחית הזיהוי – את הגאווה היהודית ואז לחזור ולנסוע על המסלול הנכון…

זו רק דעתי מה דעתכם ? – אשמח לקבל רעיונות ולקחים נוספים

שמוליק מלוב – אודסה

——————————

לבלוג הקודם של שמואל מלוב לחצו כאן