בארון הספרים של הרב דוד לסלבוים נמצאת שכיית-חמדה שלא תוכלו לראות באף מקום אחר: קלסר עב כרס, מלא וגדוש בעשרות מכתבים שזכה הרב לסלבוים לקבל מהרבי מליובאוויטש.

הרב לסלבוים פועל מזה שנים רבות להעמקת התודעה היהודית בקרב קהיליית דוברי הצרפתית בישראל. חלק ניכר מהמכתבים עוסקים בפעילותו זו, אולם יש גם מכתבים שעוסקים בעניינים פרטיים. כל מכתב נושא עמו פיסה מרתקת מחייו של הרב לסלבוים. אולם דומה כי סיפורו של המכתב האחרון שזכה הרב לסלבוים לקבל מהרבי – מדהים יותר מכולם.

המכתב נושא את התאריך כ"ט ניסן תשל"ג. אם כי נמצאים בקלסר מכתבים מתאריכים הרבה יותר מתקדמים –עובדה היא כי דווקא זה המכתב האחרון שקיבל. איך ייתכן? – פשוט, המכתב הזה הגיע לידי הרב לסלבוים אך ורק לפני חודשים ספורים.

מספר הרב לסלבוים: "זה קרה בימים שלפני חג הפסח בשנה שעברה (תשס"ז). אווירת הקרב על הניקיון ששרתה בבית לא פסחה על המחשב שלי. החלטתי, כי הגיע הזמן לזרוק לסל המחזור את כל הודעות הסרק האלקטרוניות, או הודעות שהיו נחוצות בשעתן, אך משעבר זמנן הפכו לנטל מעיק על המסך.

"סמן העכבר רץ מהודעה אחת לחברתה, ובזו אחר זו נחרץ גורלן למחיקה. פתאום צדה את עיניי הודעה שנשאה את הכותרת: "משהו שלבטח יעניין אותך!". זה לא היה סתם גירוי סנסציוני, שנועד לפתות אותך לקרוא את המידע האלקטרוני שמאחוריו. הייתה זו הודעה מידיד קרוב מצרפת, שבטח לא ישלח אליי דברים זולים.

"מדובר בגרפיקאי יהודי, עמו אני עומד בקשר קבוע לצורך הפקתם של עלונים וחוברות בנושאים יהודיים שונים, כתובים בצרפתית. אנו עובדים יחד מזה עשרות שנים ומטבע הדברים, התפתחה בינינו ידידות עמוקה שחורגת הרבה מעבר למסגרת העבודה.

"ככל הנראה, כאשר הגיעה ההודעה לפני מספר חודשים, הייתי מאוד עסוק ולכן לא פתחתי אותה. אחרת, לא ייתכן שלא הייתי זוכר את קיומה. הקלקתי על ההודעה והתחלתי לקרוא. ידידי צדק. הוא אפילו לא ידע עד כמה זה יעניין אותי.

"היה זה מכתב שכתב הרבי אליי – אך מעולם לא ראיתי אותו! אותו גרפיקאי מעצב ספרי חסידות מתורגמים לצרפתית, ואחד הספרים שעיצב באותה עת היה הכרך העשרים ושבעה בסדרה המפורסמת 'איגרות קודש' – אסופת מכתביו של הרבי. בספר זה מופיעה איגרת שנכתבה אל "הוותיק וחסיד… עוסק בצרכי ציבור… הרב דוד אברהם שיחיה", ובשולי העמוד מצוין כי שם משפחתו של אותו הרב דוד אברהם הוא לסלבוים וכי הוא מתגורר בכפר חב"ד.

" אין בכפר חב"ד עוד אדם שנושא את השם הזה. זאת אומרת, כי זה אני. אבל למען השם, איך ייתכן שמודפס בספר מכתב שנכתב אליי, אך מעולם לא הגיע אליי?!

"בדיעבד, התברר לי, כי פעמים רבות כתב הרבי מכתבים לאנשים שונים, אך מסיבות השמורות עמו נמנע מלשלוח אותם. מכיוון שהעתק מהמכתב נשמר בארכיון המזכירות של הרבי – נשלח גם הוא לעריכה והדפסה, יחד עם כל המכתבים שהדפסתם לא מהווה חדירה לתחום הפרט.

"את גוף המכתב יכול כל אחד לקרוא בספר, אך חשוב לצטט שורות ספורות ממנו. הרבי כתב בסיומו:

… בברכת הצלחה רבה בהפצת היהדות ולבשורות טובות.

– 500 לירות ישראליות (השתתפות מכאן בכיסוי החובות דההוצאה לאור דהשיחות)

"השורה הראשונה מאוד שמחה אותי. ראיתי בה ברכה שהרבי משגר לעבודת-הקודש שלי גם כעת, במרחק גדול של זמן מאז הפעם האחרונה שזכיתי לקבל ממנו ברכה בכתב או בעל-פה. אבל השורה השנייה נותרה בגדר תעלומה. הרבי התכוון לשלוח אליי תרומה – והתחרט? מדוע? האם לא הייתי ראוי לקבל ממנו את התמיכה?

"ימים ספורים לאחר מכן קיבלתי תשובה לספקותיי. נכנס אלי שכני, הרב צבי גרינוולד ובידו המחאה בנקאית שמנה. 'הרב דוד', אמר לי, 'קיבלתי סכום כסף גדול בכדי לחלקו בין פעילים ועסקנים. האם תוכל לפדות לי את ההמחאה ולהשאיר בידיך חמש-מאות שקלים מתוכו לטובת הפעילות שלך?'.

"באותו רגע הכתה בי הכרה מופלאה. ספקתי כפיי בהתרגשות וקראתי בהתלהבות: 'הרב גרינוולד, אין לך מושג לאיזה מופת כביר נעשית שותף!'. סיפרתי לו על המכתב שנכתב לפני יותר משלושים שנה, אך הגיע אליי רק כעת, בו ייעד לי הרבי תמיכה בסכום של חמש-מאות. והנה, בתוך כמה ימים מגיע הוא ומגיש לי תמיכה בסך חמש-מאות שקלים!

"היה זה ברור, כי הרבי דאג שהמכתב יגיע לידיי באותה עת, פשוט כדי להוכיח לי, מי אכן דאג לכך שאקבל את התרומה"…