היה פעם כלב שנרעד לעבור ליד חיות טרף וביקש עצה כיצד להתמודד בשעת צרתו.

יעץ לו חבירו הטוב: 'חפש לך עור של זאב וכשאתה יוצא לשוטט ברחוב תלבש אותו, כך יחשבו שאתה זאב, ויחששו להתחיל איתך'.

'כן, אכן עצה נבונה, אבל מה אעשה ואיני תואם למידה הגדולה של עור הזאב'?

'אין בעיה, תלבש את העור ותתחיל להתנפח עד למידת העור, כל אימת שתחוש בסכנה האורבת לך'.

'רעיון מצויין.  אעשה כעצתך'.

ערב אחד הוא יצא לטיול לילי ומרחוק היה נראה לו זאב המחפש לו טרף. לא היה זה אלא יועצו-חבירו שנדמה לו כזאב.. נו, הוא כבר יודע מה לעשות במצבים אלה ו..החל להתנפח…

משהתקרב הרגיש ה'יועץ', לפי הריח, שאין זה אלא (אותו) כלב פחדן. ניגש אליו ולחש לאוזנו:

'כלב שכמותך, אני הרי מכיר אותך, מה אתה מתנפח'??  ממני אין לך מה לחשוש… 

*

פרשת 'עקב' שנקרא השבת, היא השניה ב'שבעה דנחמתא', שבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה שבהם קוראים הפטרות של דברי נחמה וישועה לעם ישראל.

אחד הדברים המהותיים שמקשה על האדם הוא אי ראיית התמונה בפרופורציה האמיתית, והחשבת דברים של מה בכך למציאות ממשית.

כשאדם חרד מפחדים חסרי בסיס, או כשכל אתגר נדמה לו להר גבוה ותלול שבלתי ניתן לחצותו, או אז עליו להתמקד תחילה בעצמו ל'פרק' את הקשיים הפסיכולוגיים. רק כך ילך לבטח בדרכו.

לכך אומרת לנו הפרשה: ''כי תאמר בלבבך רבים הגויים (שונאי ישראל) האלה ממני, איכה אוכל להורישם..לא תירא מהם, זכור תזכור את אשר עשה ה' א-לוקיך לפרעה ולכל מצרים". כמו כן כשאדם מסתכל סביבו ורואה "מדבר גדול ונורא" – שממה מערכים מוסריים ואנושיים וטועה במסקנתו לחשוב שלעולם אי אפשר ליצור מקום שיהיה מתאים כיישוב לבני אדם, עליו לדעת שהבעיה האמיתית מתחילה בו..

יש לפעול בכל דבר בנחישות מתוך אמונה ודביקות במטרה, אזי נגלה שהזאב כלל אינו קיים…        

מי שמאמין ובוטח בקדוש ברוך הוא בעיתות רווחה, לא ידע דאגה בזמני משבר.

 "וזכרת את ה'  א-לוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (מהפרשה).

שבת שלום