בכל פעם ששמואל ליאני, עסקן חרדי תושב אלעד, היה רואה את המודעות הזועקות לעזרה, בעקבות אירועים טרגיים, היה ליבו נשבר בקרבו. במוחו החל להתגבש רעיון למיזם שישים קץ לפרסומים קורעי-הלב, שגם חושפים את המשפחה האומללה במצוקתה. בסיס הרעיון היה פשוט: לאגד אלפי בתי-אב לכוח שיכול לתמוך בחבר שנפטר בדמי ימיו.

במהלך גיבוש התכנית שאב ליאני עידוד רב מבנו, הרב נתן-נחמן. "בכל פעם שחשתי חולשה, היה בני מחזק אותי. הוא ממש ליווה אותי לכל אורך הדרך", מספר ליאני. בנו התגורר בצפת, ושימש רב בישיבה במושב פקיעין שבצפון. בכל לילה היה נוהג לערוך 'תיקון חצות' בציונו של רבי שמעון בר-יוחאי במירון ומשם נוסע לפקיעין.

תאונה בלילה

לפני שנתיים, בשעה אחת וחצי בלילה, במהלך הנסיעה ממירון לפקיעין, סטה הרכב ממסלולו והתנגש בבניין. הרב נתן-נחמן, שישב במושב האחורי, נפצע אנושות. הוא הוטס למרכז הרפואי בנהריה וכעבור כמה שעות נפטר מפצעיו. "הוא היה החבר הטוב ביותר שלי", אומר אביו בעיניים לחות. "אני משוכנע שהזכות הגדולה להקמת פרוייקט החסד הייתה שלו".

מיזם 'ערֵבים', שהושק לפני חמש שנים, נהפך לסיפור הצלחה. כיום חברים בו ארבעים ושישה אלף בתי-אב. "זה מעגל החסד הגדול בעולם", אומר ליאני בגאווה בלתי-מוסתרת. "יותר מאלפיים יתומים כבר נעזרו במפעל הזה. לרוב המשפחות האלה לא היה כסף לחתן את הילדים ולהשתקם, לאחר המכה שהוכו. ההצטרפות לקבוצה מבעוד מועד הצילה אותן מהתרסקות".

חברים מתגייסים

מפעל 'ערֵבים' גובש בעזרת אנשי כלכלה בכירים, וכמובן בברכת גדולי התורה והחסידות. הרעיון פשוט: גיבוש קבוצות שבכל אחת ואחת מהן 12500 בתי-אב. אם לא-עלינו אחד ההורים נפטר, נערכת גבייה בסך ארבעה דולרים מכל חברי הקבוצה בעבור כל ילד יתום, וכך נאספים בעבורו חמישים אלף דולר, שישמשו לצורך חתונתו, בבוא העת. תקרת הגבייה החודשית היא שמונה-עשר דולר.

הרעיון של ליאני יושם בפועל על-ידי שתי קופות צדקה מרכזיות. רבים הצטרפו כבר עם השקת המיזם, ואחרים מצטרפים כשקורה לא-עלינו אסון בסביבתם, ואז מבינים את חשיבות המיזם הזה. במהלך ה'שבעה' על בנו שמע ליאני סיפורים מדהימים על חיי החסד של בנו. "אז הבנתי למה הוא המריץ אותי כל-כך לקדם את רעיון המיזם", הוא אומר.

ובלכתך בדרך

לפני כשנה יזם ליאני מיזם חדש ושמו 'אוצרות יהודיים'. הוא מדפיס חוברת שבועית ובה הדף היומי, קטע משולחן ערוך, זוהר מבואר, תנ"ך, תהילים ועוד. החוברת אמורה לספק ליהודי חומרי לימוד יומיים, שיהיו עמו גם בהיותו בדרך.

"את הרעיון שאבתי מ'דבר מלכות' של חב"ד", הוא מגלה. "השאיפה שלי הייתה לספק לכל אדם אפשרות ללמוד בכל מקום, בלי שייאלץ לסחוב עמו ספרים. מי שילמד את החוברת יסיים בכל שבע שנים את הש"ס ובכל שלוש שנים את השולחן-ערוך".