על המפה השטח נראה כלוא בין ארבעה כבישים ראשיים. בחלק הדרום-מזרחי מסומנים נקודות שחורות וכמה כבישים קטנים – אלה בתי נס-ציונה. בפינה הדרום-מערבית נקודות קטנות מסמלות את בתי המושב בית-עובד. השטח מסומן בעיגולים ירוקים, סימן לעצי פרי.

הכביש הצפוני מתחיל מצומת עין-הקורא מזרחה, לעבר צומת ראשונים, לב לבה של המולת כלי רכב צפופים. במשך היום צומת עין-הקורא סואן. חמישה נתיבים בכל כיוון שמעבירים מאות כלי רכב בצומת מרומזר. בבוקר יש כאן המולה של צפצופים וריח של דלק שרוף עומד באוויר.

ובתוך כל ההמולה הגדולה מסתתרת לה שמורה קסומה, כלואה בין ארבעת הכבישים הסואנים. בשמורה שולט הרוגע, שלווה עטופה בפרדסים, ופריחה משגעת. כאן בשמורת הכורכר של נס-ציונה נשתמרו מראות של ישראל הישנה והטובה.

קרוב-רחוק

בין ראשון-לציון לנס-ציונה נמתח שביל ארוך בחלק הגבוה של רכס הכורכר, ממנו מסתעפים שבילים רבים. למערב, לעבר כביש ‭,42‬ הכביש ההולך ליבנה, ובצד המזרחי השבילים גולשים לכביש המחבר את ראשון לציון עם נס ציונה ולשמורת האירוסים שסמוכה לנס-ציונה.

מהשביל הראשי יוצאים שבילים קטנים המובילים לנקודות תצפית, מהן אפשר לצפות על השכונות החדשות. אלה קמות במהירות, דוחקות את הטבע, נוגסות בצמחייה, מייבשות פרדסים ומוסיפות לתמונות הנוף כתמים אדומים של גגות רעפים ששזורים בטבע. 
  
אבל, שתי פסיעות למטה מנקודות התצפית, נעלמת הסביבה האורבנית. פרדסים עוטפים אתכם, ציפורים שובבות משחקות בין העצים. שתי פסיעות חזרה לתצפית ושוב מתגלות שורות המכוניות הצפופות, הנראות מכאן כחגבים פעילים, והבתים מזדקרים כקוביות צבעוניות באי סדר.
  
מעטים מתושבי ראשון-לציון ונס-ציונה מכירים את המקום. רבים חולפים בכבישים הסמוכים ואינם מעלים בדעתם שכאן, ליד הבית, יש להם מסלול קל"ב (קרוב לבית‭,(‬ מסלול טיול חמוד ולא מחייב, שבקצהו אפשר תוך דקות לחזור הביתה לארוחת צהריים. הרחוקים יותר מתושבי המרכז, ייקח להם עוד כמה דקות.

ד"ש משנות ה-60

מי שהתגבר על סידורי התנועה החדשים בכניסה הדרומית של ראשון-לציון, בצומת עין-הקורא, יגלה במהרה שנסללו כבישים חדשים. מה שהיו פעם שטחים חקלאיים מקודשים הפכו מהר מאוד לאוטוסטרדות שחורות. הכביש בצומת עין-הקורא מוליך מזרחה, לראשון-לציון. ממשיכים מזרחה צומת אחד, ברמזור של רחוב רמז פונים ימינה ואנו ברחוב קטן, תש"ח. תושבי ראשון מכירים היטב את המקום. הכביש המשובש מוליך לקאנטרי קלאב "גלי הדר". מיד אחרי הקאנטרי הכביש מסתיים. מכאן נמתח שביל ארוך, ומפה מתחילה ההרפתקה שלנו. ראוי לצעוד במסלול ברגל, רכב פרטי עלול לשקוע בחולות. רוכבי האופניים מוזמנים להעצים את חוויית הטיול בכמה מסלולים אתגריים. את הרכב אפשר להשאיר בסביבות הקאנטרי קלאב, עם אופציה שיאספו אתכם בקצה המסלול.
  
השביל מתחיל במתנה ירוקה של הטבע, שדה ענק של גידול חקלאי שמוסיף את החן הירוק לצבעי החורף. מכאן כבר רואים את כביש 42 (ההולך ליבנה) ואת בתי היישובים נטעים ובית חנן. ממשיכים הלאה בשביל, שהופך להיות קצת חולי, ומתחילים לראות שדות חרושים. אלה שדות שהחיטה שבהם לא נקלטה ולכן חרשו וזרעו אותם מחדש. אבל, אל דאגה, בהמשך אתם פוגשים את החיטה במלוא יופייה. הפלומה הרכה של לפני כמה שבועות הפכה לגבעולים דקים וגמישים שנעים קלות ברוח לפי כללי מחול שידועים רק להם. גובהם כ‭40-‬ סנטימטר. על שביל כורכר כמה שלוליות. שולי השביל הפכו לירוקים ומהם מציצה צמחיית הקיץ היבשה שעדיין לא נעלמה מהנוף.
  
השביל ממשיך דרומה (לכיוון נס-ציונה) והופך חולי. יורדים במורד בו השביל מעט משובש ותמונת הנוף משתנה: משני צדי הדרך פרדסים, תפוזים, קלמנטינות (לא לקטוף! המטעים שייכים לחקלאים‭,(‬ אשכוליות ועוד. העצים מנוקדים בכתום, צבעו של הפרי שלא נקטף. צומת השבילים מביא אותנו לסטייה קלה מהשביל הראשי. מיד אחרי הירידה הגדולה בשביל הכורכר פונים ימינה לשביל קטן שבהמשכו שורה של ברושים חסונים.

משמאל פרדס ומולו חצר גדולה, בה עץ פיקוס ענק, שצמרתו נראית מכל מקום. על העץ חרוטים סימני אוהבים, לבבות שחץ נעוץ בהם (עצה קטנה: אל תוסיפו את שלכם. במקום לחרוט הפתרון הנכון הוא להגיד זה לזה. העץ המסכן למד לשנוא אוהבים‭.(‬ חלק מהשמות נחרטו כאן בשנות ה‭.60-‬ אולי הזוגות נשואים באושר כיום או אינם יודעים ששמם חרות על העץ. ליד הפיקוס הענק, מבנה נטוש בן שתי קומות. הפיקוס הענק מסוכך על הבית, כולא בין ענפיו עץ תמר שהולך ומצהיב בלי שמש ואור ראויים, עד שיגיע אל מותו.

פריחה משתוללת

חוזרים לשביל הראשי וממשיכים דרומה, ואחרי עלייה קצת קשה פונים שמאלה בשביל, לדרך קצת משובשת. מכאן נפרשת מזרחה תמונת נוף של בתי נס-ציונה. על כביש 412 המוביל מראשון-לציון לנס-ציונה מתרוצצות מכוניות רבות, ובצדי השביל משתוללת פריחת הרותם. פרחיו הקטנים, הלבנים, זוהרים באור רך כשמלת כלה יפה. פריחת הרותם ממלאת את צדי השביל ובמדרון פזורות כוורות רבות של דבורים.
  
תמשיכו עם השביל הזה, גם הוא ממשיך מזרחה, מקביל לשביל הראשי. בקצהו תראו גבעת אורנים מקסימה. המקום מתאים לפיקניק נעים אם הבאתם את הציוד. מישהו גם דאג לספסל מאולתר. מסביב גבעות כורכר גבוהות, חלקן חרוצות במסלולי אופניים, וחלקן – רכבי שטח התעללו בהן. ליד הגבעה יש פריחה של כלניות אדומות, גבוהות. אם תמשיכו עם השביל הראשי תפגשו את הכביש שמחבר את נס-ציונה ובית-עובד. בסך הכל הליכה ישרה של חמישה קילומטרים.
  
ולהלן עוד כמה דברים שכדאי לדעת:

• בשטח שתי שמורות אירוסים (לא רחוק מהכביש בין ראשון לנס-ציונה‭,(‬ ובהמשך גן לאומי כורכר-נס ציונה.

כתב: דובי זכאי, מעריב

צילם: צילום: נאור ירושלמי