ימי הסליחות הם שלב מתקדם בתהליך ההכנה לקראת הימים הנוראים. בתורת החסידות (מבוא ל'פוקח עיוורים' עמ' 8) מבואר, שהעבודה של חודש אלול בכלל היא לתקן את המחשבה, הדיבור והמעשה, ואילו בימי הסליחות נדרש האדם לתקן רובד עמוק יותר בנפש – המידות עצמן.

ועם זאת תמיד הקפידו חסידים להיזהר מאווירה של קדרות ועצבות, גם כשנכנסים לימי הסליחות. לכן בשבת סליחות נהגו לערוך התוועדות חסידית גדולה, מתוך שמחה והתעוררות. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר באחת משיחותיו, שפעם אחת התוועדו חסידים בשבת סליחות והרבו באמירת 'לחיים', עד שכשהגיעו לאמירת הסליחות, הלכו כמה מהם 'מתנדנדים'. הרבי מליובאוויטש העיר על כך, ש"עניין זה הוא בבחינת נמנע הנמנעות"…

"מה הן סליחות"?

אחד הטיפוסים המקוריים בקרב חסידי חב"ד הראשונים היה ר' שמואל מונקס, מגדולי חסידיו של רבנו הזקן. הוא היה חסיד 'שובב', שלצד גדולתו בתורה ובחסידות גם הצטיין במעשי 'משובה' ובאמירות שנונות.

פעם אחת נקלע לכפר קטן ב'שבת סליחות' והתאכסן אצל משפחה כפרית פשוטה. במוצאי-השבת, בשעה שהכול התכוננו לצאת לבית-הכנסת לאמירת 'סליחות', עלה ר' שמואל על מיטתו ושם עצמו ישן. הוא שמע את האישה אומרת לבעלה שצריכים להעיר את האורח ל'סליחות'. ניגש אליו הבעל וקרא: "ר' יהודי, קום-נא, צריכים לומר עכשיו סליחות". החסיד פקח עין מנומנמת ובקול עייף שאל: "מה?! סליחות?! מה זה סליחות?!".

היהודי הפשוט הביט באשתו והיא בו, ושניהם תמהים. "איזה דבר מוזר", קראה האישה, "יהודי שנראה תלמיד-חכם או 'מלמד' ואינו יודע מה הן סליחות!". עצם החסיד את עיניו וחזר לשנתו. "מה לך, ר' יהודי!", גערה בו האישה. "הכול הולכים לומר סליחות ואתה ישן בשלווה?!". "אבל מה זה סליחות?", התעקש החסיד.

"אינך יודע מה הן סליחות?", איבדה הכפרית את סבלנותה. "סליחות פירושן, שאנחנו הולכים באמצע הלילה לבקש מהקב"ה שהפרה תניב חלב, שהגינה תצמיח ירקות טובים, שיהיה לנו במשך השנה פרנסה ומזון בשפע". "פוי!", עיווה ר' שמואל את פניו. "אנשים זקנים, באים בימים, קמים באמצע הלילה לבקש אוכל?!"…

ואז ישב עמם ר' שמואל והסביר להם את עומק משמעותה של אמירת הסליחות.

במוצאי שבת הקרובה כה' אלול (24.9.2011) מתחילים אמירת סליחות בבית חב"ד נס ציונה . בשעה 11:00 בלילה תחל התוועדות ובשעה 12:30 בלילה יחלו באמירת סליחות. הציבור הרחב מוזמן!