בעת האחרונה אנו נתקלים שוב ושוב בכותרות המבשרות על נשים שילדו לאחר שנים רבות של עקרות. הידיעות מביעות הפתעה על נשים בגיל מבוגר מאוד שהצליחו להרות ולהביא לעולם ילד בריא ושלם. אכן, הרפואה מחוללת פלאים בנושא זה והרופאים משקיעים מאמצים מרובים כדי להעניק גם להורים כאלה את האושר שבחביקת בן או בת, פרי-בטנם.



המאמצים הללו מבטאים, לכאורה, את היחס המיוחד שאנו רוחשים ליצירת חיים חדשים, ואת קדושתם של חיים אלה. לכן כל מאמץ אינו מוגזם וכל מחיר אינו יקר כשמדובר בהבאת עוד ילד לעולם ובמתן חיים לעוד יצור-אנוש. משאבים אדירים של כוחות-נפש ושל ממון מושקעים באתגר גדול זה, בלי לעשות שום חשבון של כדאיות ותועלת.

שיקולים חומריים?

מציאות זו מפליאה על רקע תופעה אחרת שקיימת בימינו, ואף היא נעשית בידי רופאים – הפלות מלאכותיות. מדי שנה בשנה נקטלים בישראל עשרות-אלפי (אין מספרים מדויקים, מאחר שהפלות רבות נעשות שלא כחוק) עוברים בריאים ושלמים. הסיבה לרוב ההפלות הללו מדהימה: האמהות פשוט אינן מעוניינות בילד. 'ילד בלתי-רצוי', כך זה נקרא.

ואתה שואל את עצמך: מה קורה כאן? מצד אחד נעשים מאמצים אדירים כדי להביא עוד ילד לעולם, ומצד שני גודעים בהינף-יד את חייהם של עשרות-אלפי עוברים? אחת מהשתיים: או שהמאמצים הללו נעשים בגלל קדושתם של חיי אדם, ואז לא מובן כיצד מקפדים את פתיל חייהם של רבבות עוברי-אנוש; ואם שיקולים חומריים הם הקובעים אם עובר יזכה לחיים אם לאו, אולי גם נעדיף סלילת כבישים והקמת מפעלים מהשקעת מיליארדים בטיפולי פריון?

אכן, לפנינו אחד הביטויים לבלבול הערכים השורר בחברה של ימינו. מצד אחד נספגו בציבור הערכים היהודיים המסורתיים, ומצד שני מנשבות הרוחות הרעות של הרס המוסר ומכניסות אותנו לחיים מלאי סתירות פנימיות.

דמויות-מופת

אנו קוראים בתורה על שתי דמויות שנחרתו בספר-הזהב של העם היהודי – שפרה ופועה. שתי נשים מופלאות אלה עמדו מול גזירת פרעה, סיכנו את חייהן, "ותחיינה את הילדים".

גם בימינו יש ממשיכים לשתי הנשים הללו, בדמותו של ארגון 'אפרת' ועשרות רבות של מתנדבות, שיוצאות מדי יום ביומו למקומות ישיבתן של ה'וועדות להפסקת היריון' (איזה שם טכני, נטול כל רגש!). הללו קושרות שיחה עם הנשים הפונות לוועדות ומצליחות לשכנע רבות מהן לחזור בהן ולאפשר לעוברן לצאת לאוויר העולם. ואכן, מתברר שבמקרים רבים, רק הסברה נכונה עומדת בין חיים למוות.

פעילות זו מסבירה את העובדה, שלמרות העלייה הגדולה ממדינות חבר-העמים (שבהן היו ההפלות תופעה חברתית נפוצה ביותר) נרשמת בשנים האחרונות ירידה עקבית במספר ההפלות. פעילות ההסברה והשכנוע עושה את שלה ואט-אט חודרת לתודעת ההורים ההכרה, כי עובר הוא יצור-אנוש עצמאי, בעל זכות לחיים משל עצמו, וכי הריגתו היא רצח של עובר אנושי.

במקביל אנו עדים לגידול – איטי אך עקבי – במספר הילדים הממוצע למשפחה. אם הצורר ערפאת התבטא פעם, שהנשק הסודי של הערבים הוא הרחם הפלסטיני, מתחילים גם היהודים להבין, שנוכל לשרוד ולהתקיים רק אם נהיה עם גדול וחזק, ונקיים את הציווי האלוקי "פרו ורבו ומילאו את הארץ". ואנו גם מתחילים להבין, שעוד ילד ועוד ילד, פירושו אושר ועוד אושר!