אשה מכובדת בעלת עסק מבוסס בעיר פרשבורג שבהונגריה, היתה נוהגת במשך שנים רבות מדי פעם בפעם לתרום תרומה הגונה לישיבה, בתנאי שיגידו בישיבה קדיש תמידי לעילוי נשמת אותן נשמות גלמודות שאין מי שיגיד אחריהן קדיש, והנהלת הישיבה מינתה אדם מיוחד שאמר קדיש לזכות נשמות אלו. לימים הסתלק לעולמו בעלה של אותה אשה, ומכיון שהוא ניהל את העסק עמה, פגע פטירתו בעסק, ונצטמק והלך עד שנתחסל. מצב הכלכלי של האשה הלך והחמיר, וברבות הימים נפל עליה עול נוסף, כאשר הגיעו שתי בנותיה לפירקן, וכסף מהיכן?

נשאה האשה את סבלה בדומיה, קיבלה עליה את הדין באומץ, והשלימה עם גורלה. אולם על דבר אחד לא יכלה לוותר, ולבה היה מר עליה ביותר, והכאיב לה עד מאד, זה היה ענין שמירת הקדיש, שעלול היה להתבטל מאחר שהפסיקה את תמיכתה בישיבה. פנתה האלמנה להנהלת הישיבה בבקשה להמשיך גם הלאה את שמירת הקדיש לעילוי נשמות גלמודות, עד שירחיב ה' את גבולה ותחזור לתמוך בישיבה כמקודם. נתרגשו מאד ראשי הישיבה מתום לבה וצדקת נפשה של אלמנה זו, והבטיחוה למלא את מבוקשה, לשמור את אמירת הקדיש כמו עד כה. הבטחה זו מילאה את נפשה אושר לאין קץ, וכשברק של אושר מנצנץ מעיניה הנוגות, נפרדה מראשי הישיבה ופנתה ללכת לדרכה. מעתה לא העיק עליה כל כך מצבה, ואף לא מצב שתי בנותיה שהגיעו לפירקן כבר מזמן. מאז הובטח לה ענין הקדיש לנשמות גלמודות, כמעט שלא חסר לה כלום בעולמו של הקב"ה, ובענין שתי בנותיה שמה מבטחה בה', אבי יתומים ודיין אלמנות, הרחום וחנון, שבוודאי יראה בעני בנותיה, ויזמין להן את זיווגן ואת כל צרכיהן.

בצאתה לרחוב, בא למולה יהודי ישיש בעל הדרת פנים נדירה, וזקן צח כשלג יורד לו על פי מידותיו, ובירכה לשלום. הופתעה האשה מהסברת הפנים הלבבית של הזקן הבלתי מוכר לה, הפתעתה גדלה שבעתיים בעת שהזקן נכנס עמה בדברים, תוך התעניינות במצבה ובמצב בנותיה. נאנחה האשה קשות, ושטחה לפניו את מר גורלה, ואת נפילתה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא (=מהר גדול לבאר עמוק), עד כדי שאין לה האמצעים ההכרחיים להשיא את בנותיה הבוגרות.

"מהו הסכום המשוער הדרוש לך להוצאות נישואיהן של בנותיך?" שאל הזקן.

"לשם מה חשוב לכבודו לדעת? למאי נפקא מינה?" השיבה האשה בתמהון, ונקבה בסכום המשוער.

 שלף הזקן גליון נייר, ורשם הוראה לבנק המקומי לשלם לאשה את הסכום שנקבה. אולם בטרם חתם על הצי'ק הביע משאלה, הואיל ומדובר בסכום גדול מאד, רצוי שתהא חתימתו בנוכחות עדים, שיראו במו עיניהם כשהוא חותם אישית על ההמחאה, ויאשרו זאת בחתימת ידם.

נרגשת ומופתעת ממה שהתרחש, עלתה לאולם הישיבה ובקשה משני בחורים להתלוות אליה. כשראה אותם הזקן, ביקשם להתבונן כיצד הוא שם את חתימתו על הוראת התשלום, וליתר בטחון ביקש מהם פיסת נייר, ורשם עליה את חתימתו למזכרת ולדוגמא. במסרו ליד האשה את ההמחאה על הסכום הנכבד, הורה לה שתלך לפדות את ההמחאה למחרת בבקר. כל הענין נראה לאשה ההמומה תמוה ומוזר, מה ראה הזקן הזר הבלתי מוכר להסביר לה פנים כל כך?! ולהראות רוחב לב כזה עד כדי כיסוי הוצאות השאת שתי בנותיה?!. אף על פי כן נזדרזה למחרת אל הבנק, ובלב פועם ניסתה את מזלה.

כשבחן פקיד הבנק את ההמחאה, תקע באשה מבט תוהה, מסתכל פעם ופעמיים וכולו נבוך ומשתאה. תוך הבעת סימני מבוכה ביקש מהאשה להמתין, וכשההמחאה בידו נכנס לחדרו של מנהל הבנק, שהיה גם בעליו. אז התרחש משהו דרמטי ביותר… כשראה מנהל הבנק את ההמחאה צנח מכיסאו והתעלף. בבנק קמה מהומה, הפקידים ששמעו על המתרחש, הכניסו מיד את האשה לחדר צדדי, והפקידו עליה שומר לבל תתחמק, תוך חשד למעשה מרמה. אחרי שוב רוחו של מנהל הבנק, ביקש לראות את האשה שהגישה את ההמחאה לפרעון. בהכנסה שאלה המנהל בבהילות, אימתי וכיצד קיבלה את ההמחאה?.

"רק אתמול קיבלתיה מיהודי מכובד בעל הדרת פנים, ואף יש שני עדים שראו את כותב ההמחאה כשהוא חותם עליה" ענתה האשה כמתנצלת.

"האם תוכלי לזהות את האיש אם אראה לך אותו בתמונה?" שאל המנהל.

"בודאי אזהה אותו, ואין לי כל ספק שגם שני הבחורים יוכלו לזהות אותו" ענתה.

הורה המנהל להביא לפניו את תמונת דיוקנו של אביו המנוח, וכשהוצגה התמונה בפני האשה, הצביעה ללא היסוס עליו כעל האיש שנתן לה את ההמחאה. ציווה המנהל לפרוע את ההמחאה, ושיחרר את האשה. אחרי לכתה סיפר המנהל לנוכחים את פשר הפרשה המוזרה שהתחוללה לנגד עיניהם, האיש שמסר את ההמחאה לאשה לא היה אלא אביו שהלך לעולמו לפני כעשר שנים, בלילה הקודם הופיע אביו בחלומו, ואמר לו בזה הלשון: "דע לך! שמאז סרת מדרך הישר והתחתנת עם נכריה, והפסקת לשמור את הקדיש, לא מצאתי לנשמתי מנוח, עד שבאה אשה אלמונית וציוותה להגיד קדיש לזכות נשמות שאין אומרים קדיש אחריהן, וזכותה עמדה לי, שהקדיש הזה שאמרו בישיבה לפי פקודת האשה גרם עילוי ונחת רוח לנשמתי, אשה זו תופיע מחר בבקר בבנק שלך, עם המחאה שמסרתי לה לכיסוי הוצאות נישואי שתי בנותיה". כשקמתי בבקר נפעם מהחלום ספרתי לאשתי, שלעגה לכל הענין, אולם משהופיעה האשה עם ההמחאה נתאמת שאכן החלום היה אמת.

וסיים הגאון רבי חיים זוננפלד זצ"ל: "מי היו שני הבחורים? אני הקטן, וחברי רבי יהודה גרינו ואלד, עד כאן.

בית חב"ד נס ציונה מגיש עזרה למתקשים באמירת הקדיש או לחילופין במקרים שאין מי שיגיד קדיש על הנפטר או הנפטרת.

פנו עוד היום לבית חב"ד נס ציונה ובקשו להפעיל את שירות אמירת קדיש לעילוי נשמת יקירכם – 089400935 או דרך קישור זה.

מתוך הספר "האיש על החומה" (חלק א עמוד 345)  מתוך http://www.yahadoot.net