לוקחים מים – "אין מים אלא תורה"

ומערבבים עם קמח – "אם אין קמח אין תורה" = עניני עולם הזה היינו,

להחדיר את התורה בכל עניני עולם הזה, שיהיה כפי שאומרים בתפילה  "תורת חיים" (ולא כבנוסח אחר – "תורה וחיים").



וכדי שיהיה ניתן לביצוע, יש צורך,

בשמן – פנימיות התורה, ללמוד חסידות.

ובחום – להט חסידי, חיות, שמחה, התוועדויות.

ואז תוך זמן קצר, הבצק מקבל צורה יציבה ולא משתנה מכל לחיצה…

ונהיה ספוג בשמן – חסידות וחסידישקייט – (הנהגה חסידית).



בשלב זה מפזרים מלמעלה אבקת סוכר – רואים עליו כלפי חוץ את המתיקות של הדרך החסידית,

אבל,

כאשר הסופגניה נמצאת אצל המוכר במכולת זמן רב, אבקת הסוכר מתקלקלת ומאבדת את צורתה המושכת.

וההוראה – אל תשאיר את המתיקות של החסידות והחסידישקייט לעצמך. תן ותשפיע לזולתך.



ולסיום,

ראיתי את הילד שלי נוגס בסופגניה עסיסית ובודק, נוגס שוב ומחפש, חופר עם האצבעות, חותך את הסופגניה למחצה לשליש ולרביע ולבסוף מפטיר "הסופגניה הזו לא שווה – אין בה ריבה"



מוכרח שיהיה בפנים ריבה = הרבי…



ואז יש לנו

סופגנ י-ה