נקודה קצרה על פרשת השבוע מתוך אוצר שיחותיו הקדושות של הרבי מליובאוויטש. מובאת בצורה קלה ונהירה מתוך הספר 'מעיין חי' על ידי הבחור חן זנפט.

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"

בפתח הפרשה מונה התורה את כל בני ישראל בשמותיהם. מדוע נזקקה התורה שוב להזכיר כאן את כל השמות הלוא כל בניו של יעקב נזכרים בפרטיות בשמותיהם בפרשות הקודמות?
לפי המדרש מפרטת כאן התורה את שמותיהם של הבאים מצרימה כדי להראות שלא שינו את שמם בתקופת הגלות – כל מאתיים ועשר השנים שהיו במצרים נשארו באותם שמות,  לכן מציינת התורה מה הם השמות עם כניסתם למצרים וכאשר נלמד בפרשיות הבאות על בני ישראל נוכח שהם מכונים באותם שמות. במדרש אחר נאמר שהיהודים דומים לכוכבים,  יש פסוק בתהילים "מונה לכוכבים לכולם שמות יקרא" כשם שהקדוש ברוך הוא סופר את הכוכבים כך יחסו לישראל.

החיות האמתית של יהודי היא לא חייו הגשמיים אלא החיים הרוחניים ולכן כשהתורה מספרת וימררו את חייהם בחומר שהמצרים מיררו את החיים הרוחניים של היהודים באמצעות העבודה הקשה בחומר ובלבנים. ברור שעבודת פרך ממררת את החיים הגשמיים וליהודים היה קשה מאוד, אולם כיצד מיררו המצרים את החיים הרוחניים של היהודים בעבודת פרך? עבודת פרך היא עבודה שאין לה קצבה ואין בה תועלת עבודה שאינה מועילה ואינה משמשת ואף פעם לא מסתיימת. כשהיהודי עוסק בענייניו הגשמיים כפי שהתורה מדריכה אותו הרי עבודותיו הן עבודות שיש להן קצבה ויש בהן תועלת הוא לא עובד בלי סוף הוא יודע שעליו להקדיש זמן לתפילה בציבור ולשיעור תורה כשיהודי עובד הוא לא משקיע את כל כולו בפרנסתו 'יגיע כפיך כי תאכל' הכפים , הידיים עובדות אבל את כוחותיו העיקריים הוא שומר לשיעור תורה, תפילה מעשים טובים ומצוות.

מתוך הספר 'מעיין חי' חלק ב'