ניגון 'ארבעה בבות' הוא אחד מעשרת הניגונים שחיבר אדמו"ר הזקן. אולם ניגון זה אינו רק אחד בין עשרה – הוא האחד והמיוחד שבהם.

הניגון – שכשמו כן הוא – מורכב מארבעה חלקים, בבות. לפי המסורת החסידית ארבע בבות אלו מכוונים כנגד ארבעת העולמות הרוחניים – אצילות, בריאה, יצירה ועשיה – וכנגד ארבעת אותיות שמו המיוחד של הקב"ה – שם 'הויה'. בשל כך הניגון נחשב 'ניגון מכוון', לאמור: זהו לא עוד ניגון, אלא רצף של תנועות שמכוונות למשהו נעלה יותר, למשהו נעתק ונבדל.

קדושת הניגון הביאה את החסידים להמנע מלנגן אותו בסתם יום של חול. חסידים ינגנו את הניגון רק בימי ועיתות סגולה, וגם אז – בכובד ראש. מקובל לנגן את הניגון בימי סגולה הקשורים במחבר הניגון – יום הולדתו בח"י אלול, חג הגאולה שלו בי"ט בכסלו וביום ההילולא כ"ד בטבת. בניגון זה גם מוליכים חתן וכלה אל חופתם. לצלילי ניגון זה מהרהרים החתן והכלה על שאיפתם בחיים ומבקשים ברכת שמים לחיים מאושרים.

בקטע הוידאו המוגש כאן, ניתן לראות את הרצינות והדביקות העזה הנסוכה על פני הרבי, כאשר החסידים מנגנים את הניגון.