ת.ז: דויד מועלם, 15, תושב נס ציונה, לומד בבית הספר 'עמל' רחובות. מתפלל בבית הכנסת חב"ד 'אור אברהם' נס ציונה ומשתתף בשיעורי התורה.
רקע כללי
"נולדתי בנס ציונה למשפחה שומרת מצוות כאשר מכנה משותף לכולנו הוא שכל המשפחה 'מתחזקת' בשמירת תורה ומצוות. וגם אני באופן אישי משתדל ללכת בעקבות משפחתי ותמיד להתחזק ולהוסיף במצוות ומעשים טובים."
איך התחיל הקשר לבית חב"ד נס ציונה?
"תחילת הקשר שלי לחב"ד הינו כפול, ראשית עוד בילדותי למדתי בגן חב"ד עם הגננת שוש גרינברג שעל זה אספר בהמשך, אז הכרתי את 'חב"ד'. את 'בית חב"ד' הכרתי רק 12 שנה מאוחר יותר והיה זה במהלך 'הקפות שניות' של שמחת תורה.
היה זה מוצאי שמחת תורה והייתי קצת עייף וודאי לא בחשק לעשות משהו מיוחד…ואז מישהו סיפר לי שבבית חב"ד נמצאים עכשיו בהקפות שניות וזאת שמחה שאסור להפסיד! בהתחלה התלבטתי ואז אמרתי לעצמי 'למה לא?!' הגעתי להקפות שניות, וראיתי קהל גדול של חבר'ה דתיים, לא דתיים, חסידים, ברסלבים – כולם! ביניהם גם פגשתי חברים שלי ושכנים. מאד נהניתי, הייתה הרבה שמחה, אחדות והרגשה קדושה ומיוחדת במינה. בהמשך הערב אחרי הרבה ריקודים עם ספרי התורה שמתי לב שמידי פעם אחד החבר'ה עושה גלגול ראש על הרצפה וחוזר לרקוד. שאלתי את אחד החבר'ה 'מה הדבר הזה?' ענו לי 'זה קוּלֵא!' (=גלגול), הרעיון מצא חן בעיני וגם אני לאחר כמה דקות עשיתי 'קוּלֵא' כזאת. היה מאוד נחמד ובלתי נשכח…
מאז אותו הערב התחלתי לבקר בבית חב"ד נס ציונה, לא תמיד אני מצליח להגיע אבל כשאני יכול לבוא ולתפוס שיעור או תפילה, אפילו על חשבון 'בילוי' עם חברים שלי אני מעדיף לקפוץ לבית חב"ד, ועל השתתפות בשמחת תורה והקפות שניות בבית חב"ד – בחיים לא אוותר!"
זיכרון מיוחד המלווה אותי תמיד
"כפי שציינתי בתחילת הריאיון הקשר שלי עם חב"ד הוא כפול והתחיל גם לפני שנים כאשר הייתי בגן חב"ד נס ציונה. את הגן ניהלה בזמנו הגברת שוש גרינברג, וכיום כשאני חושב ומעלה זיכרונות, אני רק זוכר שתמיד היה לי כיף בגן. אני זוכר היינו יושבים על הספסלים בגן ומתפללים ואומרים 'מודה אני' ו'שמע ישראל' ועוד פסוקים ותפילות כפי שמלמדים בגן ילדים. הדבר הכי מיוחד הוא, שזיכרונות אלו מלווים אותי עד היום כאשר אני, בתור בוגר, אומר 'מודה אני' בבוקר או 'שמע ישראל' כאשר אני מתפלל, אני אומר, ונזכר בגן חב"ד, זו הרגשה נעימה שקשה לתאר וקשה לשכוח."
הרב שגיא 'תפס אותי'…
"באחד מביקורי בבית חב"ד התכוונתי בסוף התפילה ללכת הביתה, פתאום ראה אותי הרב שגיא הר-שפר ואמר לי 'דויד צדיק אולי תיתן יד בבית תמחוי, נתקענו ואנחנו צריכים עזרה לשעה'. מיד נרתמתי ועשיתי זאת בהתלהבות, אז הרגשתי מה זה לעשות משהו חשוב באמת."