"חנה (השם המלא שמור במערכת) מגיעה באופן קבוע לבית חב"ד נס ציונה ברחוב ביאליק 2 על מנת להתנדב ולסייע בעבודות השונות, בבית התמחוי 'ארוחה חמה' קשה לה לעבוד עקב גילה ועל כן היא תורמת את זמנה בעבודות משרד שונות במשרדי בית חב"ד.

היה זה בימי ספירת העומר של שנת תש"ע, העבודה היתה רבה וכן גם המתח וההתרגשות של שליחי ופעילי בית חב"ד לקראת תהלוכת הילדים הגדולה העומדת להיערך כבכל שנה בל"ג בעומר.

המזכירה של בית חב"ד שמה לב לשקט של חנה ועל פניה אשר משום-מה לא מקרינים שמחה ובטחון כהרגלה. שיחה קצרה עם חנה גילתה שבתה של חנה בישרה להוריה שהרופאים גילו אצלה את 'המחלה' ר"ל ומצב הרוח המשפחתי עגום בעקבות כן.

המזכירה הביעה רגשות הזדהות והבנה אבל בתוך תוכה ידעה שבעיה כזאת היא לא פשוטה לפתרון… רק שלפתע הבזיק במוחה רעיון!

הלא עכשיו כולנו מתכוננים לתהלוכת ל"ג בעומר, אמרה לחנה בהתרגשות, ומידי כמה זמן נכנסים אנשים ותורמים ח"י רוטל, סכום כסף בשווי של כמות משקה שישמש עבור רכישת שתיה, פרסים ועוד, לילדים המשתתפים בתהלוכת ל"ג בעומר של בית חב"ד. וזו סגולה נפלאה לכל הישועות.  

תעשי כן למען בתך ואת שמה נשלח לברכה לניו יורק לציונו הקדוש של הרבי מליובאוויטש ובטח נראה בקרוב את ברכת ה'.

הדברים והביטחון שבו נאמרו נסכו בחנה בטחון ועוררו בה אמונת צדיקים ובטחון בבורא. התרומה הועברה והשם נשלח לברכה. הכל חזרו לשגרת יומם והנושא כאילו נשכח בבית חב"ד.

והנה ימים מספר לפני תהלוכת הילדים הגדולה של שנת תשע"א חנה נכנסת בהתרגשות לבית חב"ד ופונה למזכירה ואומרת "עברה כמעט שנה ועכשיו זה סופי – ה'מחלה' של הבת שלי – נעלמה כליל."