בהמשך למאמר הקודם 'מהותו של מנהיג' אנו מפרסמים את המאמר הבא:

מהו רבי? האם כל ההילה סביבו אינה מוגזמת? כיצד יכולים החסידים ובפרט הרבנים הגדולים שבהם, שכמה מהם אף מנהיגים קהילות גדולות, להיבטל בצורה כה מוחלטת ליצור אנושי? מקובל, שאנשים נועצים ברב כאשר הם ניצבים לפני בעיות רוחניות, "דתיות" – בעיות שבתהום אמונה, תפילה וכד'. אבל לאיזה צורך יש להביא לפני הרבי מצוקות גשמיות, כגון מציאת מקום עבודה, ניתוח רפואי, קניית דירה ועוד? מדוע לבקש את ברכתו של הרבי ולא להתפלל ישירות לקב"ה ללא מתווכים?

נשמות ישראל – גוף אחד

בפרק השני של ספר ה'תניא' מסביר האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, כי כל מערכת נשמות העם היהודי אינה אוסף מקרי של אנשים ונשמות אלא היא מבנה מסודר ומדורג אשר מרכיב תמונה שלימה וברורה. להמחשת הדברים הוא ממשיל את נשמות ישראל לגוף אחד. אומנם לכל אבר יש תפקיד מיוחד ועצמאי משלו אך יחד עם זאת ישנה הרמוניה וקשר ה דוק בין כל האברים. כולם קשורים למוח שבראש המשדר אליהם הוראות שונות וביחד הם מהווים קומה אחת שלימה. יוצא איפוא, שלמרות שיש הבדלי חשיבות בין המוח ובין הציפורן הקטנה שברגל, בכל אופן כל עוד קשורים האברים למוח ומקבלים ממנו את חיותם הם נחשבים כחלק מהמהות האנושית.

קשר עם הראש

בנשמות ישראל ישנן נשמות אין ספור וביניהם נשמות גבוהות ונשמות בדרגות נמוכות, אולם כולן הן "חלק אלוקה ממעל ממש" וקשורות עם מקורן האלוקי. נשאלת השאלה; כיצד יתכן שנשמה פשוטה תהיה קשורה עם המקור האלוקי הנעלה כמו נשמה גבוהה?

לכן יש בכל דור ודור "ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון". הצדיקים הגדולים שבכל דור הם המקשרים כל אחד מאיתנו אל שורש נשמתו בכך שהם מגלים בכל אחד את מהותו הפנימית. הרבי (ראשי-תיבות; ראש בני ישראל) הוא הראש, ולכן הוא אינו מנהיג של קבוצה מסוימת אלא של כל כלל ישראל. עיקר כוונתו להגיע לכל אחד ואחת ובפרט לנמצאים הרחק לעת עתה מיהדותם כדי לקשר אותם למקורם. ולפיכך לגבינו הרי שככל שנתבטל אליו יותר ונציית להוראותיו, דהיינו: נשמור על הקשר ההדוק עם ה"ראש", כך תיפקודנו כאיבר בודד יהיה טוב ושלם יותר.

בלי אגו

התכונה החשובה ביותר של הרבי היא התבטלותו כלפי הקב"ה. התבטלות מוחלטת שאינה משאירה שום מקום לשאיפות ורצונות משלו. הוא משמש דוגמא חיה ליהודי התורני השלם. רצונו הוא רצון התורה וכל דיבור או מעשה שהוא עושה אינם ביטוי שלו כי אם של התורה. בדרך כלל מתארים את המנהיג הדגול כאדם שיש לו שאיפות גדולות ורעיונות שגבים, אך לעומת זאת גדלותו של הרבי היא בכך שאין לו שום דבר משל עצמו וכל כולו משועבד לרצון ה' ותורתו. כעת נבין כי דוקא לאיש אשר אין לו אגו משלו מוכן החסיד להתבטל ולמסור לו את כל רצונותיו האישיים