אב ובנו הגיעו אל הרבי מליובאוויטש, וביקשו ברכה לקראת בר-המצווה של הבן.

נתן לו הרבי ברכה, וכשפנו ללכת – קרא להם לחזור.

פנה הרבי אל הבן ושאל:

"האם אתה אוהד ספורט"?

"כן."

"איזה"?

"בייסבול."

"איזו קבוצה?"

"הדוג'רס" (קבוצה בייסבול שהיתה בניו-יורק בשנות החמישים למניינם).

"היית פעם במשחק שלהם?"

"כן. לפני כחודש אבא לקח אותי למשחק."

"איך היה?"

"האמת, די מאכזב. כשעברו שני שליש מהמשחק, הקבוצה אותה אני אוהד הייתה בהפסד של תשע נגד שתיים, פער גדול מדי. קמנו והלכנו."

"האם גם השחקנים עזבו"? שאל הרבי בתמיה.

"לא, וודאי שלא."

"מדוע"?

"יש הבדל בין אוהד לשחקן. האוהד נמצא שם בשביל הנאתו, כשהוא רוצה לעזוב – הוא עוזב. אבל השחקן הוא חלק מהמשחק, הוא חייב להישאר עד הסוף, תמיד הוא צריך להשקיע את המקסימום ולקוות שאולי הוא בכל אופן יצליח לנצח."

ענה לו הרבי בחיוך:

"גם בתורה, יש אוהדים ויש שחקנים.

אני מציע לך שתהיה שחקן"!

—————

סיפור שני:

בראיין קורשה הוא עורך-דין בוונקובר שבקנדה. יום אחד התייצב האיש בבית-חב"ד המקומי, כשפניו עצובות: "אשתי חולה אנושות…" אמר בראיין לשליח חב"ד המקומי הרב יצחק ויינברג "ואמרו לי שאולי ברכת הרבי מליובאוויטש תוכל לעזור".

שיחה קצרה עם האיש העלתה כי אשתו אינה יהודייה. שליח חב"ד הרב יצחק ויינברג, העביר את הבקשה אל הרבי, כשהוא מציין את העובדה שהאשה אינה יהודייה…

כעבור יומיים קיבל עו"ד קורשה מכתב מהיר מהרבי, שבו הוא מאחל רפואה שלמה לאשתו ומבקש לדעת את שמה ושם אמה.

היה בכך משהו מוזר.

הנוהג להתפלל על חולה בהזכרת שם אמו חל על יהודים בלבד, ופנייתו זו של הרבי הפתיעה את הרב ויינברג.

לא חלף זמן והאישה החלימה. בכך לא תם העניין.

הרב ויינברג ועו"ד קורשה החלו לנבור בעברה של האישה, או אז התברר כי היא יהודייה, שנמסרה בתקופת השואה למשפחה נוצריה!

המשפחה שמרה את הסוד בקפדנות והאישה חשבה כל חייה שהיא נוצרייה. רק הרבי חשב אחרת.