מספרים על תלמידו של רבי ישראל הבעל שם טוב רבי יעקב שמשון היה שמו, שהחליט לעשות 'עליה' לארץ ישראל לקראת סוף ימיו. כדי להיערך מראש נסע לבדו לבקר, להתרשם ולקבוע את מקום יישובם, ורק אז חזר לביתו על מנת לארוז את תכולת הבית ולנסוע עם בני המשפחה.

בחזרתו לביתו שבאוקראינה סר לפונדק דרכים על מנת לפוש במקצת, אחר כך המשיך לביתו. שאלוהו תלמידיו: "הרי אתה כבר קרוב לביתך, מדוע לא תגיע למשפחתך ושם תוכל גם להירגע מעמל הדרך"?

ענה להם: "אם אגיע לביתי עייף ורצוץ, חוששני שלא יחשדו בארץ ישראל –  "ארץ הרים ובקעות",  כמקום המתיש את הנכנסים בשעריה. חלילה לי להיכנס עייף מחולשת הדרך הארוכה מישראל לאוקראינה. מוטב לי שאהיה 'רענן' בכוחותיי..

*

לסיפור זה ישנם כמה מסרים חשובים לחיים, כמו לא משנה מה עבר עליך במשך היום –  השתדל להיכנס הביתה במצב רוח חיובי. כשאתה נינוח ומאיר, דבריך בהירים ומתקבלים ביתר קלות.

לכל צעד גדול וחדש נלווה לא מעט קושי, כמו בדרך לקבלת עבודה, לימודי מקצוע, התמחות וכיו"ב. אותם קשיים באים כדי לחשל את האדם לעתיד, מתוך תקוה רבה לבל  יימוג ליבו וימשיך להילחם ולהשיג את יעדו. בעיתות שכאלו עליו להתחזק לא להביט לצדדים, אלא לצעוד בבטחה למול האתגר הגדול!  

זה גם המסר עבורנו מההחמצה הגדולה של סיפור שליחת המרגלים, בפרשת השבוע 'שלח'. לאחר שנות גלות ועבודת פרך ב"ארץ לא להם", היינו בשיא – מרוגשים לקראת הכניסה ל"ארץ זבת חלב ודבש". הכול היה אז 'דבש'! פתאום החליטו לשלוח מרגלים במטרה לקידום ה'עלייה', והללו  קיבלו 'פיק ברכיים' מהאמוריים והכנעניים שישבו בארץ. "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" סיכמו ואמרו. ההרגשה התבוסתנית, למרות הניסים הרבים שחוו, 'תקעה' אותנו במדבר לארבעים שנה! יתירה מזו, לו היו אז ממשיכים מיד ונכנסים לישראל לא היינו גולים וסובלים יותר לעולם בארצות ניכר. ביטחוננו כמו פרנסתנו היו מסודרים לנצח, בדוגמת הגאולה העתידה. נפלנו ב'זוטות' ופספסנו עתיד זוהר.

קל לנו כיום לספוק את ידינו ו'לבקר' את טעויות ה'ראשונים', אבל זו לא המטרה בקריאת הפרשה. את הלקח מטעות המרגלים אנו אמורים לתקן וליישם, כי כשמדובר ב"ארץ מובטחת" מבורא עולם ל"עם עולם",  אל לנו להתעייף באמצע ולהעלות תהיות וספקות שווא של "מה יאמרו הגויים" וכיוצא באלו. עלינו להסתכל מול האתגר ולדעת נכונה את הכיוון, כי זה בדיוק רצון הא-ל! אזי נפקח את העיניים וניווכח, כי כל אחיזה בארץ מחשלת אותנו בעשרות מונים וחלילה כל חולשה מרפה את ידינו ומסכנת בוודאות את חיינו.

נתחזק נחזק ונתחשל.  "עלה נעלה וירשנו אותה".  

שבת שלום ומבורך!

תודה לרב יוחנן בוטמן על הרעיון היפה.