"שייבנה בית-המקדש במהרה בימינו" איננו רק תפילה יום-יומית ושיר נפוץ, אלא תמצית המשאלות של העם היהודי לדורותיו. כל הצרות והייסורים שעוברים על עמנו הם תולדה של חורבן בית-המקדש, והכמיהה לבניינו מתמצתת את הציפייה לבניינה המחודש של האומה היהודית ושיבתה למקומה הראוי לה, ועמה השכינה החוזרת לשכון בישראל.

מבט חטוף בלוח-השנה היהודי ובסידור התפילה מבהיר מיד את מרכזיותו של בית-המקדש בהוויה היהודית. שלושה שבועות בשנה, ימי 'בין-המצרים', אנו אבלים על חורבנו. בסיום תפילות העמידה אנו מוסיפים ומבקשים: "שייבנה בית-המקדש במהרה בימינו". גם ליל-הסדר מסתיים בקריאה "לשנה הבאה בירושלים", והכוונה היא, שבשנה הבאה נעשה את הפסח בבית-המקדש בירושלים.

להיות יהודים שלמים

חשיבותו של בית-המקדש נובעת בראש ובראשונה מהמצוות הרבות הקשורות בו. בהעדר בית-המקדש, חיי התורה והמצוות שלנו חלקיים מאוד וחסרים. מקובל לדבר על תרי"ג מצוות, אבל בימינו אפשר לקיים רק כשליש משש-מאות ושלוש-עשרה המצוות. מרבית המצוות האחרות יכולות להתקיים רק סביב בית-המקדש.

השאיפה לבניין המקדש נובעת אפוא, קודם-כול, מן הרצון להיות יהודים שלמים. היהדות איננה רק תפילין ושבת, אלא גם קרבן-התמיד וקטורת-הסמים, לחם הפנים ומנורת המאור. על כל אלה אנחנו יכולים עכשיו רק ללמוד ולחלום. ומכיוון שהתורה היא תורת-חיים, תורה שצריכה להיות מיושמת בתוך המציאות, אנחנו מחכים ומצפים להתממשותה המלאה, בבניין המקדש.

בית-המקדש איננו רק מקום לעבודת הבורא. זה גם המקום שבו שוכן הבורא ומתגלה לעמו. אחת ממצוות התורה היא העלייה לרגל – "ליראות את פני ה' אלוקיך שלוש פעמים בשנה". אומרים חז"ל: "כשם שבא ליראות, כך בא לראות". כלומר, כשם שיהודי בא למקדש כדי להראות את עצמו לפני האלוקים, כך בא לראות "את פני ה' אלוקיך" – לראות את פני השכינה.

המשנה מתארת את עשרת הניסים שהיו מתחוללים בתדירות בבית-המקדש. כל עולה לרגל היה רואה את חוקי הטבע משתנים. הוא לא היה נזקק לאמונה – הדברים היו גלויים לעיניים. הכול היו רואים את השכינה האלוקית שורה בבית-המקדש, ביטוי להשראת השכינה בעם-ישראל, וממנו הייתה האורה יוצאת לכל העולם כולו. אנו מצפים ומייחלים לבניין בית-המקדש, משום שאז "ותחזינה עינינו" בשובו של הקב"ה לציון.

הכנת הקרקע

בית-המקדש השלישי עתיד להיות בדרגה עליונה לאין-שיעור. אפילו אומות-העולם יתייצבו לשמור עליו ויראו בו את הדבר היקר ביותר. וכך אומר הנביא: "כי ביתי בית-תפילה ייקרא לכל העמים". אמרו חז"ל, שלו היו הגויים יודעים איזו ברכה ושפע הם מקבלים מבית-המקדש, היו מקיפים אותו בשרשרת אנושית חיה כדי להגן עליו. בימי הבית הראשון והשני לא ידעו זאת הגויים. כשייבנה בית-המקדש השלישי, יחושו זאת גם אומות-העולם, ולכן בית-המקדש יהיה מרכז הקדושה והאמונה של האנושות כולה.

בספרות התורנית יש דיונים רבים על הדרך שבה ייבנה בית-המקדש השלישי. נראה שיהיה כאן שילוב של מעשי ידי אדם עם מעשי ידי שמים. אין לדעת אם יזדקק המשיח לנו ולתכניותנו לצורך בניין המקדש, אבל אין ספק שעלינו להכין את הקרקע הרוחנית, לפתח את תודעת המקדש וללמוד את עניינו והלכותיו, הכנה לבניינו במהרה בימינו.