פעם עבר נפוליאון שליט צרפת ליד בית כנסת במדינתו, בדיוק כשקראו בקול את ה'קינות' (תפילה על חורבן בית המקדש) ביום צום תשעה באב. הוא נכנס בפנים מתוך סקרנות והשתומם למצוא קבוצה נכבדה של יהודים היושבים על הארץ (כנהוג בתשעה באב) מתפללים ובוכים…
שאל אותם נפוליאון לסיבת הדבר וענו לו שהם עצובים היות ונחרב לנו בית המקדש.
איפה זה קרה? שאל כמשתתף בצערם.
בירושלים.
(מתפלא) לא שמעתי על כך. מתי זה אירע?
לפני 2000 שנה!
מה? היום אתם אבלים על מקרה שהיה לפני כל כך הרבה שנים?!…
הוא הרים את קולו ואמר בהתפעלות גלויה: עם שיש לו עבר, יש לו עתיד!
*
שימו לב: מרה, יוטבתה, חור הגדגד, אילים ופי החירות אלו מקצת מהמקומות בהם עברו בני ישראל בשהות הארוכה במדבר, בטרם כניסתם לישראל.
לשם מה לנו לדעת זאת? איך זה מחכים אותנו כיום באם נשנן שמות אתרים שאין בהם לכאורה שום ערך היסטורי? מה שהיה היה, וזהו, לא כך?!
מספרת לנו התורה בפרשיות השבוע 'מטות-מסעי' את המסעות לפרטי פרטים, כי כל מסע וחניה הוא לקח חשוב. המדבר מסמל מקום של שיממון ללא טיפת מים ומזון, ואף מסוכן לבני אדם עקב חיות הבר המצויים שם חופשי. לאדם מהיישוב אין מה לחפש שם ובוודאי אינו מסוגל לחיות במקום שכזה. וראה זה פלא, בכל פינה ואתר בתוך שטח המדבר, שם עברו ישראל הצליחו בעזרת הא-ל על ידי משה רבינו לגלות שם באר מים… גם מזון היה להם בשפע בלתי רגיל. שלא נדבר על המדבר עצמו, הוא נהפך למקום של אור, חיים ואנרגיה חיובית. אם תשאלו – הכיצד? משום שה'משכן' היה פעיל בהדלקת המנורה, הקטורת והקרבנות. אם יש השראה א-לוקית אפשר להפוך גם את המדבר השומם למקום חי ותוסס.
זה בדיוק מה שאנו למדים מהעבר, כיצד לבנות ולהפוך את הנקודות האפרוריות ה"מדבריות" שבתוכנו לאור ו"משכן לא-לוקים" למען העתיד.
"ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'". כדי ליצור עתיד יש ללמוד את 'נקודת המוצא'… כי מי שיש לו עבר, יש לו ועוד איך – עתיד זוהר!