תשובה: מכיוון שאי-אפשר לאכילה בלי שתייה, נכללת השתייה בתוך הסעודה ונפטרת בברכתה. אין לברך על מים או על משקה קל בתוך הסעודה, גם אם שותים להרוות צימאון ולא כדי להקל את האכילה.

גם אם היה האדם צמא קודם הסעודה ודחה את שתייתו לסעודה, ההנחה היא שדחייה זאת באה כדי שלא תזיק לו שתייה על קיבה ריקה, ואם-כן הסעודה נחשבת גורם לשתייה, ולכן השתייה נפטרת בברכת הלחם.

משקה משכר, במקומות קרים שנוהגים לשתותו בקביעות בתוך הסעודה – פטור מברכה תמיד. במקומות אחרים, אם האדם שותה כדי לעורר תיאבון או כדי להפסיק בין דג לבשר – הוא פטור מברכה. אולם אם דחה את השתייה לשעת הסעודה, או ששותה לשם שמחה ('לחיים'), לקינוח, או כדי לשפר את העיכול – חייב בברכה (אם לא בירך על המשקה הזה קודם הסעודה).

קפה או תה ששותים אחרי הארוחה פטורים מברכה (ויש המסתפקים באלו, ומורים לברך תחילה על סוכרייה וכדומה כדי לפוטרם, כדעת המשנה ברורה. ויש מהספרדים המהדרים לעשות כך אפילו לשתיית מים).

כל האמור אינו מתייחס לשתיית יין, שמפני חשיבותו לקידוש והבדלה קבעו לו ברכה גם בתוך הסעודה, אפילו אם הוא נשתֶה לצורך העיכול. אולם כשהאדם שתה יין לפני הסעודה (כמו בקידוש), ולא החליט שלא לשתות עוד – לא יברך על שתיית יין (ולא על משקאות אחרים) בתוך הסעודה.