פרשת שופטים עוסקת בעיקרי ההיבטים של מנהיגות יהודית. החל משופטים ולאחר מכן מלך בישראל.

 אנו מצווים  למנות שופטים בכל שערי הערים. הרבי מליובאוויטש אומר כי ה"שערים" הינם גם שערי גוף האדם, עליהם אנו מצווים לשמור, על חמשת החושים שלנו: ראיה, שמיעה, טעימה, הרחה ונגיעה.

השופטים מצווים לפסוק צדק, ולהמנע ממשפט מעוות על ידי לקיחת שוחד שהתורה אומרת כי הוא מעוור את עיני החכם.
בעליה זו אנו מצווים גם שלא להקריב בהמות בעלות מום, וכן התורה חוזרת על האיסור בעבודת אלילים.

התורה מפרטת חלק מהדינים של מלך ישראל. התורה אומרת שה' יבחר מלך. על המלך נאסר להחזיק הרבה סוסים לעצמו, וכן לא להתחתן עם נשים רבות או להיות בעל ממון רב של כסף וזהב. על המלך לכתוב לעצמו שני ספרי תורה, אחד מהם להחזיק עימו תמיד וללמוד בו בכל יום.

מדברת על הנחלה אותה יקבלו הלויים והכהנים. כפי שכבר נכתב בתורה, והרעיון חוזר על עצמו כאן, לכהנים וללויים אין חלק ונחלה בארץ ישראל, כיון שה' הוא נחלתם. התורה ממשיכה עם הדינים של קרבן שמובא על ידי יהודי, ונאכל על ידי הכהנים והלויים.

כוללת דינים של נבואות אסורות כגון מגידי עתידות ומכשפים. התורה מכנה מעשים כאלו בתור מעשה נבלה.

בעליה החמישית נכתב אודות נביאי ישראל. מכיון שבמעמד הר סיני בני ישראל טענו שאינם יכולים לשמוע את דבר ה' באופן ישיר, ה' אומר כי הוא יעמיד נביא והוא ישים את דבריו בפיו. אנו מצווים להישמע לנביאים.

כמו כן בעליה זו חוזרת התורה על הציווי להקים ערי מקלט, עבור רוצח נפש בשגגה, וכן מופיעים דינים נוספים הקשורים ברצח.

מופיעים דינים של הרחבת הגבול של הארץ על ידי כיבוש. כמו כן מופיעים דיני עדות, והתורה קובעת שצריך שני עדים כדי שיהיה לכך תוקף. במקרה של עדות שקר, הדין הוא שכאשר זמם – ייעשה לו.

התורה מתארת את תהליך היציאה למלחמה, התורה אומרת כי אל לנו לפחד כיון שה' עימנו.

התורה יורדת לפרטים של הליך המלחמה, ובעיקר מי ומה ניתן לקחת כשלל בעיר שנפלה בשבי. התורה גם מציינת כי אסור לנו לכרות עץ מאכל כאשר אנו מתקיפים עיר, ובכך להראות את היחס של כבוד לצומח ובודאי לאנשי העיר. התורה משתמשמת במילים "כי האדם עץ השדה".

הפרשה מסתיימת בדינים של רצח בלתי מפוענח. התהליך מתבצע על ידי זקני העיר הקרובה למקום מציאת הגופה.