"מלוך על העולם כלו בכבודך"
(מתוך תפלת ראש השנה)

ראש-השנה הוא יום המשפט לכל באי-עולם, והוא גם יום הדין על כל צורכי האדם, הגשמיים והרוחניים. לכן אנו מעתירים רבות בתפילות החג בבקשות בריאות, ילדים, פרנסה, וכן להצלחה בתחומים הרוחניים.

אולם מהותו העיקרית של ראש-השנה היא הכתרתו המחודשת של הקב"ה על העולם. זהו היום שבו ציווה ה': "תמליכוני עליכם", ואנו עושים זאת בעיקר על-ידי התפילה, שנושא המלכות מוזכר בה פעמים רבות: "מלוך על העולם כולו בכבודך", "מלך על כל הארץ" וכו'.

כאן נוצרת לכאורה סתירה מסוימת: הכתרה פירושה, שאדם מבטל את עצמו לחלוטין כלפי המלך, עד שאין הוא חש שום רצונות אישיים. על-אחת-כמה-וכמה כשמדובר בהכתרת הקב"ה, מלך-מלכי-המלכים, הרי ההתבטלות כלפיו צריכה להיות מוחלטת. כיצד אפשר באותה שעה להיות מודע לכל הצרכים האישיים ולבקש בקשות גשמיות פשוטות ויום-יומיות?

אך לאמיתו של דבר, אין כאן שום סתירה.

בקשת הצרכים הגשמיים צריכה אף היא להיות למען הקב"ה – כדי להשלים את מלכותו על העולם! כדי שתתבצע הבקשה "מלוך על העולם כולו", נדרש כל יהודי להתעסק בענייני העולם – לשם שמים – ועל-ידי-כך לקדשם ולשעבדם תחת מלכות-ה'. ממילא מובן, שהוא זקוק לבריאות, לפרנסה וכו', כדי שיוכל למלא את תפקידו בעולם.

הבקשה בדבר הצרכים הגשמיים לא באה אפוא כדי לספק את התאוות האישיות, חלילה, אלא כדי שהאדם יוכל לעבוד את קונו כראוי ולהביא את אור הקדושה לחלקים רחבים יותר של העולם ולעשות מהם כמו שכתוב במדרש "דירה לו יתברך בתחתונים".

אמנם יודע אדם בנפשו, שבקשת צרכיו לא באה רק למען הקב"ה, אלא יש בה גם מניע אישי. אך על כך כבר אמר הבעש"ט, על-פי הפסוק: "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף" – שבעומק הרעבון והצמא מסתתרת השתוקקותה של הנפש לניצוצות האלוקיים שטמונים באוכל ובמשקה.

לכן, אף שבחיצוניות הדברים מבקשים אנו את הצרכים הגשמיים למען עצמנו – הרי בעומק הבקשות הללו מסתתרת שאיפתה העמוקה של הנשמה לשפע גשמי כדי למלא את הכוונה העליונה –

להמליך את הקב"ה על העולם כולו.