צום גדליה מתקיים בדרך כלל ביום ג' בתשרי, למחרת ראש-השנה, מלבד כאשר ג' תשרי חל ביום שבת קודש.

הצום מתחיל מעלות השחר 4:20 ומסתיים באזור המרכז היום יום ד' 20.9.12 בשעה 19:03. 

'צום גדליה' הינו הרביעי מארבעת הצומות הקשורים לתהליך חורבן בית-המקדש והגלות של עם ישראל. הצום הראשון, בסדר החורבן, ב'עשרה בטבת' – בו החל המצור על ירושלים; השני – ב'שבעה עשר בתמוז' – בו הובקעה חומת ירושלים; השלישי – ב'תשעה באב' – בו נחרב בית-המקדש; והרביעי – בג' בתשרי  – בו נרצח גדליה בן אחיקם, ועל שמו נקרא הצום "צום גדליה".

המעשה ארע אחרי חורבן בית המקדש הראשון, בתקופת הנביא ירמיהו. מלך בבל הותיר בארץ קומץ יהודים ומינה עליהם את גדליה בן אחיקם למושל ביהודה. ירושלים הייתה חרבה והוא קבע את מושבו במצפה, אליו נאספו גם יהודים מהארצות השכנות, אליהם נסו במהלך המלחמה. בעידודו של ירמיהו הנביא החלו לעבד את האדמה ולקומם את הריסות הארץ.

קבוצת קנאים, אשר לא שמעה בקול החכמים, שאפה להמשיך את המלחמה ולגרש את הכובש, בעזרת עמון ומצרים, וראתה בגדליה בן אחיקם "בוגד" ו"משתף-פעולה" עם האויב. הם כעסו גם על כך שלא היה ממשפחת המלוכה. ביום ג' בתשרי בא ישמעאל בן נתניה והרג את גדליה בן אחיקם. אז נפוצו הנשארים והחורבן היה מוחלט.

אמרו חכמים (ראש-השנה יח:), שיום זה של הריגת גדליה נקבע כצום, כמו שיום חורבן הבית נקבע כצום, "ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו".

הצום והאבל אינו רק על רציחת הצדיק, אלא בעיקר על כך שמעשה זה השלים את החורבן והביא להגליית שארית הפלטה שנותרה ביהודה.

אחד מפיוטי ה'סליחות' לצום גדליה מתאר את האסון שנגרם בעטיו מעשה רצח זה:

"אבלה נפשי וחשך תארי. בית תפארתי כנשף בו הארי (נוסח-אחר: "נשרף בידי"). גם פליטתי אשר עזבו ושארי, דועכו כהיום בשלושה בתשרי. האש והמים הזידונים שטפונו בדלקם, ובססו מקדש ובזזו חלקם. זקני שארית אשר פלטו מיום נקם, חובלו עתה ביום צום גדליה בן אחיקם. טורפו דלת עם הארץ, יתר הגזם אכל הארבה במרץ, כורמים ויוגבים פקודת מרגיז הארץ, לוהטו ולא היה בם גודר גדר ועומד בפרץ. מה אספר ואנחותי עצומות, נקטה נפשי ומקהלותי עגומות, שריגינו אשר נשארו מיקוד אש לתעצומות, עוד הם לא נתקימו ונותשו בחמות".

נתפלל שתתקיים בנו במהרה נבואתו של זכריה הנביא: "כה אמר ה' צבאות: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח ; יט).

מקורות בנביאים:

מלכים ב' פרק כ"ה פסוקים כ"ב-כ"ה

ירמיהו פרקים מ'- מ"א

זכריה פרק ח' פסוק ט'