האירוע שבו אני מבקש לפתוח קשור בפרטים אישיים, ולכן אני מטשטש את הפרטים האלה, אבל הגרעין העיקרי נכון לגמרי. זה קרה השנה. אדם שהוזמן לאירוע מסויים, שהיה חשוב כי ישתתף בו, פשוט לא בא. הוא אפילו לא התקשר להודיע שלא יבוא.
זה היה מאוד מכעיס ופוגע. אני והאנשים שהיו קשורים באירוע הרגשנו שההיעדרות הזאת מבטאת זלזול ואפילו כפיות־טובה. למחרת פגשתי את האיש, והוא התנצל בשפה רפה ופלט תירוץ כלשהו. כבר באותו רגע התירוץ הזה נשמע קלוש ולא מסַפק. עבר זמן מה והתברר שלא היו דברים מעולם. האיש כלל לא היה במקום שבו אמר כי היה. לא זו בלבד שהתנהג בדרך לא־אנושית, עכשיו התברר שהוא גם לא דובר אמת.
יש התנהגויות שאנחנו בולעים איכשהו וממשיכים הלאה, אך יש דברים שגורמים לנו לשנות את גישתנו כלפי האדם. המקרה הזה היה מהסוג השני. אחרי התנהגות כזאת לא ממש רציתי קשר איתו. אם זו דרכו, שימצא לו חברים אחרים.
עברו הימים ופתאום נודע לי, לגמרי באקראי (אבל כמובן בהשגחה פרטית), היכן היה בזמן האירוע, ובאילו נסיבות. עכשיו הובן שגם לא היה יכול לגלות זאת, ולכן נאלץ להמציא תירוץ, שבאמת לא החזיק מים. בקיצור, בשעה שאנחנו כעסנו עליו וחשבנו שהוא מתנהג בזלזול ובכפיות־טובה, נחתה עליו מהלומה אישית קשה וכואבת מאוד.
ואז הגיע תורי להתבייש. דווקא בימים שבהם אותו אדם נזקק כל־כך לחיזוק ולתמיכה, הפגנתי כלפיו קרירות והתרחקתי ממנו. דווקא כשהוא התייסר בתוך נפשו, ואף לא היה יכול לחלוק את כאבו עם אחרים, קיבל מהאנשים הקרובים אליו כתף קרה.
• • •
חז"ל אמרו: "הווי דן את כל האדם לכף זכות". תורת החסידות מדגישה את חשיבותה של הסתכלות חיובית על יהודי, מתוך שאיפה מתמדת ללמד עליו זכות. אבל שוב ושוב אנחנו נוטים לשפוט בני־ אדם על־פי רושם חיצוני, מראה עיניים או אף שמועות פורחות.
כל אחד מאיתנו נתקל אין־ספור פעמים במקרים שבהם סיפרו דבר־מה על אדם, והדברים נשמעו איומים ונוראים, ואז התברר שפה הגזימו ושם ניפחו, כאן העלימו את הרקע ושם לא הציגו את הצד השני של המטבע. פתאום מתברר שבכלל לא כצעקתה, ולפעמים בדיוק להפך – מי שהיה הצדיק בגרסה הראשונית אינו כזה כלל וכלל, ולהפך.
כולנו מכירים את הסיפור על העשיר הקמצן מקרקוב שנקבר בביזיון ליד הגדר, מכיוון שכל ימיו לא נתן פרוטה לצדקה. ואז התברר שבעצם הוא היה התורם הגדול של העיר, שפרנס בסתר את כל האביונים והנזקקים. נסו להיכנס לתוך הסיטואציה הזאת.
אם הייתם חיים באותם ימים, האם לא הייתם מקבלים כדבר מובן מאליו את ה'עובדה' שהעשיר הזה אטום־לב וקמצן מושבע? האם הייתם בכלל מעלים על דעתכם אפשרות שבעצם הוא בעל צדקה גדול, אלא שהוא עושה את מעשיו בסתר?
והכי גרוע הוא ה'ידוע'. יש דברים שאינם טעונים הוכחה, שהרי זה 'ידוע'. איך בדיוק זה נעשה 'ידוע'? מפני שרכלן אחד המציא בר־מה ואחריו הפיצו את השמועה עוד כמה רכלנים? או בגלל מישהו סיפר לך את הסיפור ואף הוסיף הנהון בראשו בהבעה ידענית', כאילו הוא עצמו בדק את הדברים?
• • •
חז"ל (שבת קכז,ב) מביאים סיפור מופלא שממחיש עד כמה צריך ללמד זכות:
"מעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל־הבית אחד בדרום שלוש שנים. ערב יום־הכיפורים אמר לו: תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובניי. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. אמר לו: אין לי. תן לי קרקע. אין לי. תן לי בהמה. אין לי. תן לי כרים וכסתות. אין לי. הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש.
"לאחר הרגל נטל בעל־הבית שכרו בידו, ועמו משוי ג' חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו, נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות, במה חשדתני? אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה, במה חשדתני? אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע, במה חשדתני? אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא.
ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות, במה חשדתני? אמרתי: שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות, במה חשדתני? אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים.
"אמר לו: העבודה, כך היה. הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני, שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבריי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות, המקום ידין אותך לזכות".
עכשיו בכנות: האומנם במצב כזה היינו מלמדים זכות או שכבר בשלב ראשוני היינו מגיעים למסקנה שנפלנו בידי נוכל, שאינו מתכוון לשלם את שכרנו? אולי דווקא המקרה הקיצוני הזה נועד ללמדנו עד כמה צריך ללמד זכות, גם כשלכאורה המסקנות ברורות
וגלויות כל־כך.
ערב ראש־השנה זה הזמן לקבל החלטה איתנה ללמד תמיד זכות איש על רעהו, ונזכה שהקב"ה ילמד זכות עלינו ועל כל ישראל וייתן לנו שנה טובה ומתוקה, שנת הגאולה האמיתית והשלמה על־ידי משיח־צדקנו.
באדיבות "הכפר של הרבי"