קצת על עצמי

"נולדתי במצרים, בגיל שנה ושמונה חודשים עלתה משפחתי לארץ ישראל. את השנים הראשונות בארץ עשיתי במעברת העולים בכפר יונה כאשר את לימודיי עשיתי בבית הספר 'אילת' ביפו. בהמשך למדתי מסגרות כללית עד לגיוסי לצה"ל. מיד עם תחילת שירותי הצבאי פרצה מלחמת ששת הימים. את שנותיי הבאות העברתי כשריונר – 'טנקיסט' והשתתפתי במלחמות ההתשה, יום כיפור ושלום הגליל, עליהן גם זכיתי לקבל "אותות-מלחמה" כהוקרה."

ה'רוורס' הבהול שהציל

"אחד הארועים המפחידים ביותר שחוויתי במהלך השירות הצבאי היה בזמן מלחמת יום הכיפורים. הוצבנו בסיני ולהוראת מפקד הטנק עלינו כמידי בוקר, עם הטנק, לעמדת תצפית טובה וסרקנו את השטח. שימשתי בתפקיד נהג הטנק ותצפתי מתוך תא הנהג באמצעות מכשיר מיוחד המותקן בטנק המאפשר לראות מחוצה לו מבלי להוציא את הראש. לא ידענו שכוחות מצרים רגליים, מוסווים, הבחינו בנו ודיווחו על כך לאחור… לפתע תוך כדי התצפית אני רואה הבזק חזק – הבנתי מיד שההבזק הזה הוא תוצאה של טיל שנורה לעבר הטנק שלנו. מיד צעקתי למפקד הטנק  "המפקד אני רואה טיל בדרך אלינו!" המפקד צעק לי חזרה "אתה חולם?" הבנתי שאני חייב לקחת את העניינים בידיים, ובלי להתמהמה התנעתי את הטנק שחררתי את המעצור, שילבתי להילוך 'רוורס' ונסעתי אחורה מהר ככל שיכולתי… שתי שניות עברו וטיל מסוג 'סאגר', חודר שריון ואימת כל טנק ישראלי, פגע בדיוק במקום בו עמדנו! כולנו הבנו באותו רגע שחיינו ניצלו באופן נסי".

אני ובית חב"ד

"לפני קצת יותר מחודש בעקבות פטירת אשתי אשת חיל ג'וליה ע"ה יצרנו קשר עם בית חב"ד לבקשת סיוע והכוונה במהלך השבעה והתפילות. מיד נוצר הקשר ביננו לבין ר' אלי מרדכי, איש יקר וטוב לב שעד אותו יום לא הכרנו מקרוב. ר' אלי היה צמוד אלינו כל משך השבעה וגם לאחר מכן עד סיום ה'שלושים' כאשר הוא מדריך אותנו בתפילות, המנהגים וכל סיוע שנזקקנו לו. את תפילת שחרית מידי יום ביומו, התפללתי ביחד עם ידידנו ר' אלי במניין השלישי, בו הוא משמש גבאי, המתקיים כל יום בשעה 8:30 בבוקר בבית הכנסת חב"ד 'אור אברהם'."

לא ידעתי

"תמיד שמעתי על פעילות חב"ד בעולם, תאילנד, הודו ועוד מקרובי משפחה וידידים אבל אף פעם לא ידעתי שגם בעיר שלי – נס ציונה, יש בית חב"ד עם תפילות, שיעורים ואווירה אוהבת וחמה. בית חב"ד הוא מקום נעים לתפילה עם מניינים מסודרים. אך יש רק "בעיה" אחת קטנה והיא שלעיתים עקב ריבוי המתפללים ב"ה המקום צפוף עד כדי כך שאין די מקום לעשות שלוש פסיעות אחורה בסיום תפילת שמונה עשרה… בתקווה שיהיה בקרוב מקום גדול יותר."