עובד כוכבים עשיר בא פעם אחת אל רבי עקיבא ונכנס עמו בשיחה. הוא התפאר ביחסו הטוב אל העניים וסיפר על הצדקה הרבה שהוא נותן. "אין ספק שאני יותר גדול וחשוב ממך" – אמר העכו"ם לרבי עקיבא – "כי אני נותן צדקה הרבה יותר ממך".

 "הצדקה אינה ענין להתגאות ולהתפאר בה" – השיב רבי עקיבא – הצדקה האמיתית ניתנת לפי הרגשת הנותן וכסי נדבת לבו ושיפוטו הנכון, בהתאם לאפשרויותיו. רק כאשר הנותן מכיר בכך, כי לאמיתן של דבר נהנה הוא עצמו ממעשה הצדקה יותר מהמקבל, נחשב הדבר לצדקה אמיתית. לצדקה במובן נעלה זה של המושג – המשיך והסביר רבי עקיבא – מסוגלים רק היהודים, כי הם עוסקים בכך כבר מימי אברהם אבינו וצברו נסיון רב במעשי הצדקה. יתר על כן : לא רק בגלל מעשי הצדקה בחר ה' בעם ישראל להיות לו לעם סגולה. כי אנחנו הלא קיבלנו על עצמנו לעבוד את ה' ולקיים את כל מצוותיו, ואילו אתה – אתה מתפאר אך ורק במעשי הצדקה שאתה עושה, כביכול, בעוד ששאר המצוות המוטלות עליך אינך מקיים כלל. על צדקה מעין זו, כמו שלך, כבר נאמר "חסד לאומים חטאת".

פעם אחרת ישב רבי עקיבא בשדה ולמד תורה. בקצהו השני של השדה התאמנו חיילי המלך בתרגילי ספורט שונים. מפקדם הכריז כי פרס גבוה יקבל מי שיצליח לקפוץ הכי גבוה. פתאום ניגש אותו עכו"ם אל רבי עקיבא והפנה את תשומת לבו למשחקים.

האם אתה סבור שאני יכול לזכות בפרס – שאלו רבי עקיבא – אני חושב שאני יודע לקפוץ יותר טוב מכולם…

 אני בטוח שאתה לא מתכוון ברצינות למה שהנך אומר – התריס לעומתו העכו"ם – האינך יודע, כי לפני שיתנו לך בכלל להשתתף בתחרות. עליך ללבוש את מדי הצבא של המלך ? , לא נשמע כדבר הזה, שסתם כל אחד יבוא וישתתף באימוני הצבא…

 ישמעו איפוא אוזניך מה שפיך מדבר – אמר לו רבי עקיבא. לפני זמן-מה התפארת באוזני על הצדקה הרבה שאתה נותן ובזכות זו חשבת "לזכות בפרס", כביכול. אולם, הלא כפי שהנך אומר בעצמך, קודם כל יש ללבוש את מדי המלך , אתה רואה את הבגד הזה, בעל ארבע הכנפות אשר הפתילים – ציציות – עליהן? אלה הם המדים שלנו, המדים אשר חיילי מלך מלכי המלכים הקב"ה, לובשים אותם בכל אשר יפנו. אין אתה יכול איפוא, "לזכות בפרס", כל עוד אין אתה "לובש את המדים" ומקיים את כל המצוות!…

 פעם אחת שאל המושל הרומי האכזר. טורנוס-רופוס הרשע את רבי עקיבא : "מדוע אלוקיכם שונא אותנו, את הגויים, כמו שכתוב "ואת עשו שנאתי" ?

רבי עקיבא השיב לו כי מחר בבוקר הוא יענה תשובה לשאלתו. "אולי יראו לי בחלום מה עלי להשיב לך" – אמר.

 למחרת, משפגש את רבי עקיבא שאל המושל הרומי טורנוס-רוסוס : "נו. מה חלמת בלילה? האם יש לך כבר תשובה בשבילי?

 "הלילה בחלום – השיב לו רבי עקיבא – ראיתי שני כלבים. לאחד קראו רופוס ולשני רופינא…" "איזו חוצפה !" – קרא המושל בזעם – "איך אתה מעיז לקרוא לכלבים בשמי ובשם אשתי? שמות אחרים לא מצאת להם ? , אכן, מגיע לך עונש מות !…" רבי עקיבא לא שם לב לדברי הרומי והשיב לו בנחת : "מה אתה נרגש כל כך שקראתי לכלב בשמך ? וכי מה ההבדל בינך לבינו ? הוא אוכל ושותה ואתה אוכל ושותה. הוא פורה ורובה ואתה – גם כן. הוא ישן – וכן גם אתה. הוא ימות בסופו של דבר – והוא הדין אתך. ובכן מה ההבדל? והנה, למרות הדמיון הבולט – המשיך רבי עקיבא – כאשר אני קורא לכלב בשמך, אתה כועס ורוצה להרוג אותי. ועכשיו תאר לך : אתה נוטל עץ או אבן, שאין בהם רוח חיים ומכנה בשם ה', שהוא בורא שמים וארץ, נותן חיים לכל חי, קיים לעולמי עולמים ורחמיו על כל מעשיו. האין זו סיבה מספקת לכך, שהשם ישנא אותך?… וזוהי התשובה לשאלתך מאתמול – סיים רבי עקיבא תשובתו לטורנוס- רופוס.