"מדוע אני צריך לשמור את השבת ולהניח תפילין"? "אם תשכנע אותי להניח תפילין, אני מבטיח לך לעשות זאת יום יום." "מה זה יעשה – או לא יעשה – לי?" שאלות אלו וכדוגמתם חוזרות על עצמן כמעט באורח טבעי בכל שיחה ודיון על חובת קיום התורה והמצוות המוטלת על כל יהודי – גם אם יגדיר את עצמו כ"אינו שומר מצוות" לעת עתה. ההסבר "אני לא דתי" לא משכנע ולא מצדיק את האי-קיום ואי-שמירה על מצוה זו או אחרת ח"ו.

אומנם, נכון, אדם בר-דעת אוהב להבין מה שהוא עושה. כשהוא מתבקש לעשות דבר-מה, הוא מחפש את ההיגיון שבדבר, שהרי הוא נוהג על-פי שכל והיגיון. אדם כזה נתקל לא אחת ב"בעיה" כשמדובר בקיום התורה ומצוותיה. לכמה מצוות אין בכלל טעם והסבר. למצוות אחרות אמנם יש משמעות הגיונית מסויימת, אבל גם בהן אין הסבר מלא לכמה מפרטיהן ודקדוקיהן.

אך, כאן, נשאלת השאלה, באיזה מקום בתורה מותנית החובה לקיימה במידת ההשתכנעות האישית וההוכחות השכליות?! ממתי מהווה מידת ההבנה שלנו בתורה ומצוותיה בסיס לקיומן ולאי קיומן?! האם האמונה הפנימית, הבלתי-מעורערת, שגרמה לדורות של יהודים למסור את נפשם על קידוש השם – בניגוד לכל שכל והיגיון – אינה הוכחה מספקת כי לא ההיגיון מנחה ומתנה את קיומן של המצוות?!

אל לנו לשכוח כי מדובר כאן במצוותיו של בורא העולם אשר, נתן לנו את תורתו – התורה והמצוות שלו, וברור שהפער בין האדם לבין הבורא הוא אין-סופי, ואין ביכולתו של האדם להבין את טעמיו ונימוקיו של בוראו.
זאת ועוד, המקיים את המצווה מפני ש"כה אמר שכלי האנושי"'… אין זו מצוות השם – זוהי התנהגות טבעית על-פי הבנתו שלו. אך המקיים את המצוה מפני ש"כה אמר ה"' (ללא כל הגיון) הרי הוא מבצע את הרצון האלוקי.
אפשר בהחלט – וצריך – לשאוף להבין ולדעת, ולא להסתפק באמונה בלבד. ואכן, יש מצוות שניתנת להן הנמקה שכלית – המשפטים – המצוות השכליות; יש גם מצוות שניתן להן טעם חלקי – עדות, אך, אל לנו לשכוח לרגע, כי הסיבה למה "הלביש" בורא העולם חלק ממצותיו ב"לבוש-שכלי" היא אך ורק עבורנו.
כדי שעבודת-השם וקיום מצוותיו תקיף את כל אישיותנו ומהותינו. כולל גם את השכל שבנו, נתן הבורא מצוות "שכליות". אבל הבסיס חייב להישאר תמיד – האמונה.

כיום, דווקא בגלל התפתחות המדע והטכנולוגיה יכולים אנו לקבל בצורה טובה יותר, ומובנת יותר אפילו את המצוות שנקראות חוקים – מצוות שההגיון האנושי אינו יכול להבינן. כיום כאשר התפתחות המדע גילתה כמה עלובות הן ידיעותינו על העולם, איך שהעולם הוא בעצם כמו בצל, בעל שכבות אין סופיות, שהמדע הצליח לחדור רק לרוכבותיו החיצוניות ביותר. כיום אנו יודעים, שההיגיון אינו המלה האחרונה, ושיש דברים שהם מעל לשכל ומעל להיגיון. כיום השכל כבר אינו אליל, כפי שהיה בעבר. אנו יודעים היטב את המגבלות של התפיסה האנושית.

ומשום כך, אסור לנו לתת לשכל – להבנה או אי-ההבנה להיות הקובע לגבי קיום או – חס וחלילה – אי-קיום של מצוות התורה.

וכמובן, שמיותר הוא לציין שגם כדי להבין את המצוות צריכים ללמוד וללמוד וללמוד…