מכיון שכל עניני הגאולה – "שם גאולה עלה" – שייכים זה לזה, הרי מובן, שהגאולה של י"ב-י"ג תמוז – גאולה של נשיא הדור, שבגאולתו נגאלו גם כל אנשי הדור – שייכת (גם) לגאולה האמיתית והשלמה.

ובפשטות – שעל ידי הגאולה של י"ב-י"ג תמוז נתוסף בהרבצת התורה וחיזוק הדת כו', "מעשינו ועבודתנו" שממהרים ומזרזים ופועלים את הגאולה האמיתית והשלמה, כולל ובמיוחד – ההוספה בהפצת המעינות חוצה, שעל ידי זה קא אתי מר, דא מלכה משיחא.

ומזה מובן שימי הגאולה י"ב י"ג תמוז הם זמן מסוגל ומוכשר ביותר לפעולות מיוחדות לקרוב וזרוז הגאולה.

(שבת פרשת בלק, י"ד בתמוז תשמ"ז ; תורת מנחם תשמ"ז, כרך ד, עמ' 16)