ב"ה… תשי"ב

מר . . .
מנצ'סטר, אנגליה

שלום וברכה,

קיבלתי את מכתבך בעתו, אבל זוהי ההזדמנות הראשונה שיש לי לענות עליו. אם יש לך חדשות נוספות בינתיים, בטח תודיע לי על כך.

נראה שאתה מוטרד מהעובדה שאתה מרגיש שלא הגעת לרמה הנדרשת בתורה ובמצוות ואינך יכול לראות את עצמך מתקדם למקום כלשהו, דבר שגורם לך להרגיש מדוכא.

אשאיר את פרטי התלונות שלך בצד, וברצוני להבהיר כמה הערות:

1. ההרגשה של אדם שהוא אינו שבע רצון מעצמו היא סימן טוב, משום שהיא מציינת חיות וחשק לגדול ולשפר את עצמו – הדבר האחרון דורש מאמץ כפול: נסיגה מהמצב הנוכחי ועלייה לדרגה גבוהה יותר (ראה שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר, זצ"ל, פסח תרצ"ד).

2. אם החשק של האדם להשתפר מוביל לדיכאון ולאדישות, אזי זוהי מלאכת היצר הרע, שעבודתו היא להשתמש בכל אמצעי כדי למנוע את היהודי מלבצע כוונות טובות שקשורות בתורה ובמצוות. צריך להחניק את קולו הכוזב והמטעה של היצר הרע ולהתעלם ממנו. מלבד זאת, כפי שמחבר התניא קובע (פרק כ"ה), אפילו מעשה טוב אחד יוצר קשר ואיחוד נצחי עם הקב"ה (חומש דברים באריכות). לפיכך, הרגשה של דכדוך, לא זו בלבד שאינה במקומה, אלא שזוהי אבן-נגף בעבודת השם, כפי שזה מוסבר בהרחבה בפרקים הקודמים ובפרקים הבאים בספר התניא.

3. ביחס להבנה, או חיסרון בהבנה, של ה"תכלית", הדבר החשוב שנדרש מיהודי מתבטא במילות התורה: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך (והתכלית היא) "לעשותו". הבנה היא, בדרך כלל, הצעד השני. הצעד הראשון הוא קיום המצוות.

איחוליי הלבביים אליך, בסיום מכתבי, הם שהמכתב הבא שיגיע ממך יהיה שמח יותר.

בברכה,

[חתימת יד קודשו של הרבי]