ב"ה כ"ד תמוז, תשל"ט
ברוקלין, נ.י.

ד"ר… דוקטור לרפואה
ס.ר., קליפורניה
שלום וברכה:

הנני לענות על מכתבך מיום י"ז תמוז, עם המצורף אליו.

אם תואיל להודיע לי את השמות היהודיים, יחד עם השם היהודי של האימא, כנהוג, של כל אלה שעבורם אתה מבקש ברכה, אזכור את כולם בתפילה.

בוודאי אין צורך להדגיש עבורך באריכות כי מכיוון שכל הברכות מגיעות מאת השם, והצינור לקבל אותן הוא על ידי חיים יום-יומיים והתנהגות יום-יומית על פי רצונו יתברך, היינו על פי התורה והמצוות, כל מאמץ נוסף בענייני יהדות חייב להרחיב את הצינורות לקבלת ברכות השם. ומכיוון שכפי שאני מגלה מתוך מה שאתה כותב, התקדמת במידה ניכרת בכיוון זה, הדבר צריך לגרום שיהיה זה קל יותר ללכת מחיל אל חיל.

בנוגע לעניין הכשרות, שאתה מזכיר במיוחד בקשר לטענה שלבשר כשר שניתן להשיג באזור שלך אין טעם כל כך טוב, אני בטוח שתוכל למצוא את המלים המתאימות להסביר (בייחוד מכיוון שאתה דוקטור לרפואה) שלתזונה הנכונה יש השפעה ישירה לא רק על בריאות הגוף, אלא גם עניינים כמו מצב-רוח, עצבים, חשיבה, וכו', אף-על-פי שלעיתים קרובות קשה יותר להיות מודעים להשפעות האחרונות והן יותר נסתרות. דבר זה צריך להיות ברור גם לשכל הישר, מכיוון שהמזון שאדם צורך נקלט על ידי הגוף ומתקשר באופן ישיר עם הכוחות הגופניים והנפשיים שלו, כפי שגם אושר על ידי מדע הרפואה.

ובכן, נושא הטעם קשור בחוש הטעם והוא נמשך זמן קצר מאוד, בעוד שהצריכה של מזון בריא ומזין היא, כמובן, בעלת חשיבות חיונית ומתמשכת. במידה שמדובר ביהודי, תורתנו, תורת חיים, שניתנה על ידי בורא העולם ומנהיגו, היא מפורטת למדי בנוגע לשאלה מה יהודי רשאי לאכול ומה לא, ורק דבר מותר הוא באמת בריא ומזין. וכמו לגבי כל המצוות של השם, הן ניתנו לנו לא לטובתו של השם, אלא לטובתנו שלנו, ולא רק לטובתנו בעולם הבא, אלא גם בחיינו בעולם הזה.

לאור האמור, ברור שפינוק של טעם הוא שיקול פעוט בהשוואה לחשיבות החיונית של שמירת דיני הכשרות היהודיים בחיי היום-יום.
מצו"ב קבלה עבור הצדקה שלך, וזכותה תעמוד לך ולאשר לך באופן קבוע.

בברכה,

[חתימת יד קודשו של הרבי]