אנשים לעולם אינם נכשלים, הם פשוט מפסיקים לנסות. כמו אדם השוחה בלב ים ומפסיק לשחות ונותן לגלי הים לשאת אותו לכל עבר. בסופו של תהליך בלתי יזום זה הוא עלול לטבוע.

החיים מזמנים לנו לעיתים התמודדויות קצרות טווח ולעיתים אף ארוכות טווח. כל זמן שהאדם חדור בתחושה כי הוא מוכן להתמודד ולתת מענה לכל סדר גודל המגיע מולו, הרי שבאורח קבע הוא תמיד ימצא את המענה. גם בעת בה הוא יחוש כי כלו כל הקיצין, כל זמן שמנגנון רצון החיים שלו ימשיך לפעול ולהניע קדימה, טעם החיים יניע אותו וינווט את מהלך חייו עד שלעיתים גם בעת חשכה מוחלטת תזרח לו שמש תקווה ומרפא.

כל הכישלונות מצויים מעברה השני של קשת התקווה וההנעה החיוביים. אדם המכניס את עצמו אל תוך מעגליות שלילית, באופן מתמיד יחבור אל הפרשנות הנוגה–מרירה. כל כך חשוך עד שאין הוא מסוגל להבין מדוע חיוך נסוך על פני כל מכריו. הוא משוכנע כי לו הם היו מפנימים את גודל אסונו הרי שמיד היו אף הם נסחפים אל תוך הוויית מערבולת צרותיו ומסוגלים להבינו והואיל וכך, כל דברי הנחמה שלהם המופנים אליו אינם מתקבלים על ידו כלל. הוא מבין בתוככי הבנתו כי דבריהם כלל אינם מופנים אליו.

דרכה של עשייה שלילית ככדור שלג – היא הולכת ומעצימה את עצמה ללא גבול ולבסוף אף שלא בערך כלל לנקודת תחילתו של התהליך.

ההבדל בין הראיה החיובית ובין זו שאינה כזו מסתכם בכך שהחיובית מניבה בניין ההולך ונבנה נדבך על גבי נדבך ואילו הצד השני מניב הרס על גבי הרס עד שאין קומה אחת יכולה להיבנות על גבי חברתה. ככל שתחושת החורבן מעמיקה כך נראה העולם מאיים יותר ויותר, תהליך המביא להחצנת מסרים דוחי חברה. כלל ידוע הוא כי העולם אוהב יותר חיוכים מדמעות… יהיו הדמעות צודקות ככל שיהיו, אין מי שיוכל להתמיד ולחבור אל תהליך יגון מתעצם הכובש כל פינה בשיחה בת כמה מילים. לעומת הראייה האופטימית הבונה בניינים המעצימים את עצמם ובעצם התפתחותם מתעבים ומעמיקים היסודות והופכים איתנים בכל סבב של התנסות בבחינת תהליך אין סופי המניב עוצמה המקרינה על כל סביבתו של האדם עד שהוא הופך למקור אנרגיה בלתי נדלה.

טבעם של קשיים שהם באים לעיתים בצרורות וכל ההבדל בא לידי ביטוי בפרשנות הראשונית אותה נוטה האדם להעניק לתהליך מיד בפגישתם הראשונה וידוע כי חיוך גורר חיוך וישנם מרפאים הנותנים לאדם נקודות זינוק חיוביות על ידי סדנאות צחוק. הצחוק מייצר תהליך   במוחו של האדם ומשחרר חומרים אל תוך מחזור הדם, חומרים אלה מביאים על האדם רוגע ושלווה. אין מדובר חלילה בשלווה מעושה, אלא ביצירת נקודות עגינה חיוביות המשמשות כנמל מוגן ובטוח מפני כל סערה ודי לו לאדם בחבירה ראשונית אל החיוביות אפילו אם היא מלאכותית בראשיתה כדי להתחיל את הניווט אל עבר מחוזות החיוביות ושמחת החיים הבונה ומשמרת כל חלקה טובה.

אדם המחדש מתחדש וצומח ללא הרף, כוח הצמיחה הינו סוד הקיום הבסיסי של האדם לכל אורך שדרת חייו.