כל אחד מאיתנו נולד עם ילקוט על כתפיו ובמשך ימי חיינו נאספות אל תוכו אבנים בגדלים שונים חלקן כבדות וחלקן קלילות ואין צורת האחת זהה לחברתה לעיתים מכביד עול הילקוט ולעיתים אינו מורגש ובכל עת כשכוח הסבל מתקרב אל נקודת שיא מקיימים אנו פסק זמן לשם שיחת היכרות עם אבני הדרך שבילקוט העמוס. נעמיק ונתבונן ממה כל אחת מהן מורכבת ומאוד מהר תוך כדי אחיזת האבן בידנו קוטרה הולך וקטן עד כי לפתע היא נראית לנו בוהקת כאבן חן המאירה את סביבתה.

החיים מזמנים לנו שפע רב של התנסויות חלקן קלות וחלקן כבדות משקל והדרך בה נבחר להתמודד עימהן תוביל ותוסיף או חלילה תגרע מאיכות חיינו. הכול עניין של בחירה עצמית והשלטת המוח על הלב והכנסת סדר בהלך הרוח בכל תקופה מתקופות חיינו עלי אדמות. לא אחת נשמעת לה שיחת רעים בה האחד מתנה את מר גורלו ומונה אחת לאחת את שלל 'צרותיו' וחברו אך מגיב בהנהון ראש וללא אומר משדר אליו מבט מבין ואוהד. בסוף קריאת המגילה נאנח החבר המאזין ומפטיר, 'זה עניין של הסתכלות'… ומיד זוכה הוא לתילי תילים של תיאורים צבעוניים יותר מקודמיהם ושוב מגיב החבר עם תום זמן הקש את תגובתו השגורה בפיו. הידיד הקריין מנסה בשלישית את כוחו ומתאר בצבעים עזים כל אחת משפעת צרותיו ומוסיף לכל אחת מהן מנת דמעות גדושה ומששומע הוא לבסוף את חברו משמיע בנינוחות את פתגמו הידוע משחרר הוא אנחה השוברת מחצית גופו של אדם ומפטיר, נו, ככל הנראה אתה לעולם לא תשתכנע במסכנותי ובסבלי הרב והחבר כאילו רק ציפה לרגע זה מחייך ואומר: חלילה, אין אני בא לזלזל בכל העובר עליך בסך הכל, אלא שככל שתעמיק ותצלול אל תוך ים צרותיך כך פחות תהיה מוכן להפעיל את עצמיך נכון ולתפקד לאורה של חשיבה נכונה כי כשהאדם מונח בעומקו של בור, אור השמש אינו מאיר לו פנים ועל ידי זה הוא מרחיק את עצמו במו ידיו מההגעה אל פתרון בעיותיו. ברור כי גם למהלך בו הוא נוקט ישנו הגיון והכול נראה לו ברור ובטוח הוא בצדקת דרכו, אולם ברגע בו הוא יאפשר לאור התקווה להאיר מעט את דרכו הרי שכל עשייתו תהיה מודרכת על ידי כוחות רעננים וטובים גדושי חיוביות אשר בתהליך ספיראלי יובילו אותו תמיד כלפי מעלה אל מקומות גבוהים בהם תאיר לו שמש ההצלחה. זו היא דרך ההסתכלות הנכונה על המטען אותו כל אחד נושא על גבו בנתיבי חייו כשההסתכלות החיובית שולטת בעת הסתכלותו באבני הדרך הרי שהן משילות מעליהן את אבק הדרכים ועד מהרה נוצצות הן באור יקרות ולשם נשיאת משא כבד ככל שיהיה של אבני חן כל אחד אוזר מנת כוח נוספת לשם הגעה מושלמת אל המטרה הנכספת. וכלל ברור הוא שחיוביות בריאה מזינה את עצמה עד להתפתחות תהליך עשייה בריא ולא תמיד בטוח שכל המרחם על עצמו כל סובביו ממהרים להתנדב ולרחם עליו והמעטים אשר עדיין מתנדבים ולהאזין למגילתו הרצוצה עושים זאת בחפץ לב ההולך ופוחת…