כשבגרה נסעה לטיול בארצות הברית, וכמו רבים הגיעה איך שהוא בהמלצת ידידה למרכז חב"ד העולמי, בשדרות איסטרן פרקווי בברוקלין. היא התענינה לדעת מתי והיכן תוכל לפגוש את הרבי מליובאוויטש. נשים מקומיות הסבירו לה שבכל יום ראשון, מקדיש הרבי מזמנו כמה שעות, על מנת שעם ישראל, גברים נשים וילדים יוכלו לעבור ולהתברך, ובהזדמנות זו מוסר הרבי שטר דולר שאת תמורתו יתנו לצדקה.

כשהגיע תורה לעבור בחלוקת הדולרים, לאחר שנתן לה הרבי דולר לצדקה, התעניין לדעת לאיזה צורך הגיעה. היא לא הבינה את השאלה, ואמרה ששום דבר מיוחד היא לא צריכה, אמרו לה שיש עניין לעבור בחלוקה זו, אז היא עברה. הרבי המשיך את השיחה ואמר לה, שהיות שהיא כבר בכל אופן נמצאת כאן, הוא ממליץ לה להתחזק באחת מהמצוות המיוחדות של האשה היהודית, כגון שמירת שבת, לבוש צנוע, וכשרות האכילה והשתיה.

ברגע הראשון היא הופתעה. ברגע הבא היא מלמלה משהו בסגנון שהיא לא באה לשמוע… הדברים האלו לא בשבילה, היא לא חונכה לכך והיא לא מתכוונת להתנהג בסגנון חדש.

■ ■ ■

עברו שנתיים, והיא מוצאת את עצמה שוב בניו יורק. היו לה לבטים, אבל בסוף החליטה שכן תלך לבקר אצל הרבי.

היא המתינה בתור הארוך, ובשנייה שמבטה נפגש עם הרבי, שואל אותה הרבי בקול רך אם היא זוכרת מה שדובר בפגישה הקודמת שלהם?

היא החווירה, וניסתה להתחמק. אבל הרבי לא סיים את השיחה, אלא חזר על אותו נוסח, של הצעה לשמור את ג' דברים אלו המיוחדים לבת בישראל, בת שרה רבקה רחל ולאה.

פתאום התעוררה והרהיבה עוז, וענתה לרבי: כן, אני זוכרת היטיב את מה שאמרת לי בפגישה הקודמת. אולם דומני שהבהרתי שאיני חושבת שזה מתאים לי. אחר כך סיפרה שהיא פגשה בן זוג, והם עומדים להתחתן. הרבי האזין ואז הוסיף וביקש ממנה לשמור את הלכות ודיני טהרת המשפחה.

■ ■ ■​

היא חזרה לארץ, ולקראת הפגישה הבאה בו התראתה עם בן הזוג המיועד, התלבשה שלא לפי כללי הצניעות המקובלים… לפני שיצאה מהחדר בו התכוננה, שם הייתה לה תמונה של הרבי שרכשה באחד הביקורים בקראון הייטס, נפלה התמונה.

המאורע עשה עליה רושם חזק מאוד, והיא הרגישה שיש כאן משהו מיוחד. היא החליטה מיד שאת הבקשה האחרונה של הרבי, בעניין טהרת המשפחה היא תשמור. אבל את כל השאר, לא.

כך היה, היא באה בברית הנישואין, שמרה על מצוות הבית היהודי, אולם את כל השאר לא הנהיגה בביתה.

■ ■ ■​

בפעם השלישית בה ביקרה בחלוקת הדולרים אצל הרבי, היא הייתה בתחילת ההריון. בלי שסיפרה כלום, הרבי החל לשנות את הסגנון ואמר כך (הלשון בערך, ע"פ הזיכרון): הרי בעז"ה יהיו לך ילדים, כדאי מאוד להתחיל להכניס שמירת תורה ומצוות לבית. הרי באם ירצו לשמור תורה ומצוות, בוודאי תתני להם ולא תעמדי בדרכם. הרי תצטרכי לתת להם את מבוקשם, לכן כדאי כבר מעכשיו שההנהגה בתוך הבית תהיה בהתאם.

הפגישה האחרונה והרביעית הייתה בשנת ה'תשנ"ב. היא חזרה אל הרבי עם הבן, התינוק הראשון שלה בין ידיה. והיא כבר הייתה בתחילתו של ההריון השני.

את הפגישה הזו, כמו את השלוש שקדמו לה, היא משחזרת בהתרגשות:

הרבי אמר לי כך: ה' יעזור ויוולד לך ילד, אולי זאת תהיה בת. היא תהיה חכמה ומשכלת, ורצונה יהיה ללשמור תורה ומצוות. היא תרצה להיות חב"דניקית. במילא כדי להקל מעליה, כדאי כבר עכשיו להתנהג בבית כפי שדיברנו בפגישה הראשונה.

■ ■ ■​

הבחורה נעמדה בבית חב"ד של משפחת…….., וסיימה בקול לא לה:

"הבחורה ההיא זאת אמא שלי. אני נולדתי בבית הזה. אבא שלי מנתח בכיר ואת מרבית זמנו הוא מבלה בבתי רפואה בשיקגו. בצעירותי נמשכתי מהבית החילוני ללכת לפעילות של חוגי ה'מזרחי', אחר כך התחזקתי ועברתי ללמוד בבית הספר 'בית יעקב'. לבסוף הגעתי לחב"ד, וכאן קבעתי את מושבי.

לפני חצי שנה, אמא שלי קראה לי, וביקשה לספר לי משהו אישי. היא גוללה את כל מה שסיפרתי לעיל. ואמרה שלא רצתה מעולם לשתף את הסיפור, היא פחדה שאם תספר הדבר יצטרך להתגשם.

אבל עכשיו, כשהיא ראתה את הגלגולים שעברתי. כל שלב שעשיתי בחיי, מתל אביב החילונית ומעלה אל תוך הקדושה, הדברים של הרבי שהיא שמעה במו אוזניה בערו בקרבה. כשהגעתי לחסידות חב"ד, היא ידעה שהמעגל נסגר. היא ידעה והרגישה שהיא זכתה לפגוש בחייה אדם קדוש, שרואה את מה שקורה ומה שיקרה בעולם הזה מראשיתו ועד סופו. ואז החליטה לשתף אותי במה שהרבי אמר לה בעצם עלי…

באדיבות: מגזין 'עונג חב"ד', מתוך סדרת הכתובות "הרבי ואני" – סיפורים אישיים בפרסום ראשון.

● מחמת צנעת הפרט, הושמטו פרטים מזהים.