השבוע החמישי מוקדש למידת ההוד: החוש הפנימי שמאיר את מידת ההוד הוא הענווה, ההכנעה וקבלת מרות עליונה.

29 – 'חסד שבהוד': כל אחד שהתנסה ביצירה, באומנות וכדומה, חש את החדווה שבזה. כאשר אדם כותב, מלחין, בונה ומעצב מוצר מסוים עד תום, הוא מתמלא אושר וסיפוק. בדומה לכך הוא הליך יצירת קשר בין שניים. , עוד קודם שניגש ליצור אותו, עלינו לשים לב שלא יצר השלטון מניע אותנו, אלא רצוננו לאהוב את הזולת נובע מענווה. זאת היא הכוונה בשילוב 'חסד שבהוד'.

30 – 'גבורה שבהוד': מידת ההוד מגלמת בנו ענווה. אבל, קיימת ענווה שלא במקומה. אדם צריך להכיר את כשרונו הפנימי ולהשתמש בו. אל ייבהל מפני 'עוון' של גאווה, מפני שצריך להיזהר הרבה יותר מענווה פסולה המדכאת את הנפש ומטשטשת את החן האלוקי. גיוס מידת הביקורת הבאה מן הגבורה מעניקה לאדם את היכולת להבחין בין ענווה אמיתית,  לבין ענווה מזויפת.

31 – 'תפארת שבהוד': השימוש במידת התפארת מאפשר למצוא את המכנה המשותף בין הצדדים השונים. כאשר נגלה הכנעה לא רק כלפי אדם המורם מעם, אלא גם כלפי הפחות שבפחותים, נוכל למצוא חיבור וצד משותף גם איתו. התנאי לכך הוא יישום השילוב בין ההכנעה עם הרצון להתאחד באמת – 'תפארת שבהוד'.

32 – 'נצח שבהוד': מידת הנצח משקפת כאמור עוצמה. הבחירה לשתף אותה עם הענווה של מידת ההוד תיצור אפקט של ענווה עם עוצמה, ערכים של צניעות עם תוקף. אדם שהשקפת עולמו מבוססת על עקרונות וערכים כמו צניעות וענווה, יש ביכולתו לעמוד מול כל אופנה מתחלפת.

33 – 'הוד שבהוד': בציפור הנפש של כל אחד מאיתנו מוטבעים ערכי הצניעות והענווה. עלינו לטפח ולחשוף אותם בטהרתם, מבלי שנמתין שיתנו לנו ציון על כך. אלא נעשה זאת בצניעות רבה – ענווה לשם ענווה.

34 – 'יסוד שבהוד': כל ניסיון להעביר לזולת תחושות של רגש פנימי זקוק ליסוד יציב שיקיימו. ללא שנקשר את עצמנו בקשר אמיץ לאובייקט הנתון, לא נצליח לשמר את הזרימה מאיתנו אליו. כך גם במידת הענווה שבאה מתוך עיקרון מוצק יש בכוחה לקרב ולחבר אפילו שתי יבשות שים גדול מפריד בניהן.

35 – 'מלכות שבהוד': אדם שבמשך שבוע ימים סיגל לעצמו את כללות חלקי מידת ההוד, הוא אדם שהדר ומלכות מלבישים את קומת נפשו. הליכותיו הן בצניעות וענווה מפני שיש לו כבוד עצמי. 'מלכות שבהוד' זוהי אצילות נפש המתבטאת בעיקר ביכולת להשפיע מהונך הרוחני לזולת עד שזה יגרום לו לרצות להדמות לעקרונות שמנחים אותך.