אם תשאלו אדם ממוצע ברחוב מה זה "חסידים" או "חסידות", סביר להניח שהוא או היא יגידו "אלו אנשים שמחים שרוקדים ושרים". יהיו מי שיגידו אלו יהודים חיים 'לעבדיקע יידען'. אפילו בין אנשים אנטלגנטיים, כאלה שיש להם יידע בהרבה תחומים, לא פעם אני מזהה שאין להם ממש מושג מה הם חסידים ומה זו חסידות.

שמחה וריקודים זה דבר נהדר, בתור יהודי שמקיים תורה ומצוות אני חושב שזה פשוט חייב להיות חלק מהחיים היהודיים. ובכל זאת, שמחה וריקוד הם רק תוצאה של תורת החסידות. תורת החסידות מאפשרת גישה לעולם עיוני פנימי ועשיר, הלומד חסידות מקבל נקודת מבט חדשה ושונה, פנימית ונסתרת כמעט על כל דבר בחייו. ובראש ובראשונה בתורה ובמצוות.

הספרים 'ליקוטי תורה' 'תורה אור' וכמובן ספר 'התניא' פותחים לאדם שער למשמעות עמוקה יותר של חייו ומטרתו בעולם תוך נתינת פרספקטיבה אחרת על התפילה, התורה, המצווה, החגים והשבת. לכל אישיות מקראית יש לפתע צד אחר, פנימי, שונה ולפעמים ממש הפוך מזה שיש לה בתורה הנגלית. משה רבינו של הלומד חסידות, הוא אחר לגמרי משל זה שלא למד חסידות. כמו גם האבות אברהם יצחק ויעקב וכן הלאה.

למה אני כותב את זה השבוע? כי השבוע בפרשת "שלח" ההבדל בין נקודת המבט של התורה הנגלית לבין זו של התורה הנסתרת מגיע לשיא. הלומד את פרשת השבוע יגלה 'מרגלים' – 12 נשיאי עדה שיצאו כמרגלים לבדוק את הארץ. וכשחזרו אחרי 40 יום, הרי שעשרה מתוכם הוציאו את דיבת הארץ רעה, החליטו על דעתם שאין סיכוי לכבוש את הארץ ואף הסיתו את העם נגד משה רבינו! המעשה הזה נזכר לדיראון עולם ובני ישראל המסכנים עשו סיבובים במדבר הקטן הזה 40 שנה…

בפנימיות התורה-תורת החסידות, המרגלים נתפסים כאנשים נעלים, קדושים וטהורים. כאלו שכל רצונם להידבק בה' ובתורתו. לעלות ולהתעלות במעלות הקדושה, התורה והמצווה. אלא מה, הם מבינים טוב מאוד שכשיתיישבו בארץ, החיים ייאלצו אותם להתעסק עם הפרה והשור, השדה והעץ, החיטה והלחם. החיים הלא פשוטים אותם אנחנו חווים כל יום.

אלו הם אולי חיים טובים, אבל לא קל בחיים אלה להתעסק אך ורק בקדושה ובטהרה, בתורה ובמצווה. בטח לא כמו שאפשר כשנמצאים במדבר ומקבלים כל בוקר 'מן' מן השמים ומים מבארה של מרים. חשבון פשוט של אחד ועוד אחד לימד את המרגלים שלטובת החיים הרוחניים של העם כדאי להשאר במדבר ולא לעלות לארץ המובטחת.

הטעות של המרגלים לפי תורת החסידות היא, שבסופו של דבר המטרה היא לחיות חיים יהודיים רוחניים בתוך העולם הזה הגשמי. כי שלא כמו בדתות אחרות, היהדות דוגלת בחיבור בין הגשם לבין הרוח. ולכן, המדבר הוא נחמד, אבל העיקר זה לבוא לארץ נושבת, לחרוש ולזרוע, לעבוד ולפרנס ובתוך היום יום התובעני הזה להיות יהודי גאה וישר דרך, המוצא גם זמן לשיעור תורה במשך השבוע.

אמר לי פעם מישהו: עס איז שווער צו זיין א ייד, אבער עס לוינט זיך (קשה להיות יהודי, אבל זה משתלם)..